מעלה הקרחות

האם זה משנה אם התינוק נולד קירח או שעיר, האם צריך או ניתן לזרז צמיחת שיערו של תינוק, מה עושים כשהולד התקרח, איך מטפלים בקשקשת, האם כדאי להשתמש בתכשירים לסילוק כינים, ולמה לא כדאי לסרק ילדים בכוח ולקלוע צמות הדוקות. כל מה שרציתם לדעת על בעיות שיער וקירחות

נירית שפירא,

מערכת ירחון הורים וילדים 

גל, היה בן שלושה חודשים כשהבחינה אמו, מרב, בקרחות קטנות בחלק האחורי של ראשו. היא פנתה עם הילד אל הרופא שהרגיע אותה ואמר שמדובר בתופעה טבעית. ד"ר לוריא רזיאל, ממרפאת השיער במרכז שניידר לרפואת ילדים מסביר: "בשבועות ה-18 עד ה-20 להריון, ישנו שלב בו צמיחת השיער מכסה את כל הראש. בין השבועות ה-24 ל-26 יש גל מעבר מצמיחה לנשירה שמתחיל מחלקו הקדמי של המצח ונמשך עד קצה הפדחת (החלק העליון של הקרקפת). הגל אינו עובר על הצדדים ומאחור. בין השבועות ה-28 ל-32 מתחילה צמיחה חדשה באותו מקום שבו הייתה נשירה. החלק האחורי נשאר עד הלידה ללא תחלופה ראשונה ואילו הקדמי כבר התחלף. בגיל שלושה חודשים בערך, יש נשירה בחלק האחורי וניתן לפעמים לראות קרחות של ממש במקום עליו מניח הילד את ראשו. הרופאים מרגיעים ואומרים שהשיער יצמח, והם צודקים. בערך מגיל זה מתחיל השיער לצמוח כפי שהוא צומח גם בהמשך החיים. כלומר, לכל שערה, קצב צמיחה משלה".

האם צריך לדאוג כשילד נולד קרח?

ד"ר לוריא: "ילד אחד מבין ארבעה, נולד עם קרחת. רק לאחר שנה-שנתיים ניתן להחליט אם יש בעיה בשיער או לא, ואני אפילו הייתי מחכה בלי להתערב עד גיל שלוש-ארבע. על ראש תינוק יש כמאה אלף זקיקי שיער לסנטימטר מרובע. לאדם בגיל עשרים וחמש יש בממוצע 600 שערות בסנטימטר מרובע ובגילאים שבין שלושים לחמישים עוברים למצב של בין 250 ל-300 שערות לסנטימטר מרובע. על ראש בריא יש כמאה אלף זקיקי שיער, בממוצע".

באלה מקרים כדאי לגשת לרופא להיבדק?

"האבחנה של שיער דליל בתינוק נקבעת על פי המקרים בהם יש פחות זקיקי שיער על הראש, או שהזקיקים קטנים יותר, או שיש שבירות שיער וחוסר עיגון מלא של השערה בעור. לכל המקרים הללו קוראים שיער דליל. מומלץ לגשת למרפאה מתמחה בהפרעות שיער בילדים עם ילד שלא צימח שיער עד גיל שנתיים ולבצע בירור זהיר לכל מקרה. אנשים רבים מגיעים למרפאת מומחים בגיל מאוחר מדי, בעקבות המלצות מרגיעות של רופאים המסבירים כי לילד לא יהיה שיער טוב אף פעם, אבל אין לו בעיה רפואית".

ד"ר לוריא אומר שחשוב לבדוק את הסיבות לדלילות השיער: "אם הבעיה גנטית, אין טיפולים לכך, אבל האבחנה עדיין חשובה ויכולה לעזור מאוד, כי היא עשויה להשפיע על האופן בו יטופל השיער לאורך שנים. יש מקרים של בעיות גנטיות קשות, כמו תסמונת על שם נטרטרום שניתן לאבחן רק דרך השיער. ילדים עם תסמונת זו לא חיו יותר משלוש שנים בעבר, ואילו כיום נעשה בבית החולים שניידר, טיפול תומך לבחור בן עשרים עם התסמונת".

איך לנהוג בילדים ששערותיהם נתלשות בכל מגע?

ד"ר לוריא: "ב-1984 דווח לראשונה על דילול שיער בילדים שמופיע בגיל שבין שנתיים לחמש ונגרם בשל אי עיגון של השערות לקרקפת. כתבו שזו תסמונת נדירה. כיום מטופלים אצלנו קרוב ל-150 ילדים. יש אבחנה של שיער דליל ורופאים רבים רושמים זאת כאבחנה, אולם כאשר מזהים את הבעיה מנחים את ההורים להסביר לגננת או לאח הקטן, למשל, שאסור למשוך לילד בשיער, אסור לחפוף את השיער בחזקה ואסור להשתמש במסרק כינים. כשמלמדים את ההורים והסביבה איך לנהוג בשיער, מונעים בעיות והשיער אמנם יצמח מעט ויגיע רק עד קו הכתפיים, אבל יהיה מלא ויפה. אנחנו נתקלים בבחורות בנות עשרים כמעט, חסרות שיער בגלל טיפול רשלני במשך השנים".

ענבר, בת השמונה, איבדה את שערותיה במהירות בשנת הלימודים השנייה בבית הספר. "התקרחתי מהאמצע", היא מספרת, ויעל, אימה, מודה שהדאגה הייתה רבה מאוד. רופא העור אליו פנו אמר לאם: "הילדה עברה טראומה קשה והיא מגיבה בנשירת שיער". "בדיעבד אנחנו יודעים שצדק", אומרת יעל: "המורה נזפה בענבר מול כל הכיתה, שהיא כותבת בשגיאות. עוד באותו יום היא החלה לכתוב נכון, אולם המאמץ עלה לה באיבוד שערות ראשה, ועברו עוד שנתיים עד ששערותיה צמחו והמתח סביב הכתיבה ירד קצת".

האם למתח יש קשר עם בעיות התקרחות?

ד"ר לוריא מאשר ומציין שם של מחלה שלא פעם מתפרצת עקב מתחים: אלופציה אריאטה, שבגינה נוצרות התקרחויות עגולות בשיער. במחלה זו הגוף מייצר נוגדנים נגד השיער. "לעתים, בעקבות טראומה, יורדת יכולתה של המערכת החיסונית לתחזק תאים שנוצרו בטעות או שמופעל מנגנון אבולוציוני עתיק שעוזר לנו לאבד שיער בתקופה שכל גופנו מלא בשיער. בדרך כלל השיער צומח לאחר כשישה חודשים, אך נהוג לטפל בבעיה, ולו רק כדי להרגיע את הלקוחות על ידי קרמים ו/או הזרקות מקומיות של סטדואידים".

הרבה ילדים מסתובבים עם תופעות כאלה ואיננו יודעים, כיוון שכאשר ראשם מלא שיער, הנקודות הקירחות מוסתרות. גילוי התופעה קורה בדרך כלל במספרה ולא ניתן לחזות את מהלכה. לעתים  נדירות המערכת החיסונית ממשיכה לייצר את הנוגדנים בכמויות גדולות, ואז אפשר לאבד את כל השערות בראש או את כל השערות בגוף. אין לנו אפשרות של חיזוי לגבי מהלך מחלה זו, למרות שרוב המקרים פתירים. ד"ר לוריא מספר על שני מטופלים צעירים, דור, בן שבעה חודשים, שהגיע לשניידר עם התקרחות שהופיעה ונעלמה, וגילת, שנמצאת במעקב במרפאה מגיל שנה ועד שש עם התקרחויות חוזרות. בכל מקרה, אומר ד"ר לוריא, חשוב להיות במעקב רפואי.

מתן בן השנתיים מושך את שערות ראשו. "הוא תולש את השיער", אומרת אמו חגית במבוכה. כיצד ניתן להסביר תופעה זו?

ההסבר של ד"ר לוריא לא ירגיע את חגית: "תלישת שיער בקרב ילדים היא לרוב תוצאה של טראומה. לפעמים מתבלבלים וחושבים שילד צריך טיפול פסיכיאטרי, אבל תלישת שיער היא בדרך כלל זעקה לתשומת לב שמקורה בבעיה אחרת. זה יכול להיות התעללות מצד מישהו במשפחה או מחוץ לה, קנאה באח שנולד או מישהי שהמורה צועקת עליו. תלישת השיער שכיחה למדי בקרב ילדים בכל הגילאים. במקרה של ילד קטן שתולש לעצמו שערות הייתי עושה בירור סביבתי רציני מאוד. באחרונה הגיעו לשניידר מקרים כאלה, בהם אחד מבני הזוג עזב את הבית או שאחד ההורים סבל מדיכאון קליני, והיה גם מקרה של ניצול מיני. מקרים אלה מופנים לפסיכולוגים לילדים. תלישת שיער ממושכת עלולה לגרום לקרחת או לדילול שיער קבועים, שלא ניתנים יותר לריפוי".

האם ניתן בעזרת תרופות להצמיח את השיער?

ד"ר לוריא לא מתלהב. הוא מעדיף מעקב ואומר שאם אין סכנת חיים התערבותנו יותר מזיקה מאשר מועילה "המעקב גורם גם לסביבה להיות מעורבת. הספרות הרפואית מציעה טיפולים אגרסיביים בסטרואידים והזרקות מקומיות. זה יכול להועיל בחלק מהמקרים, אבל גם לגרום נזקים. "במקרה שהבעיה אינה נפתרת לאחר מספר חודשים, יש לבצע בדיקות דם כלליות וספציפיות לבדיקת תקינות בלוטת התריס, רמת החלבונים, ההמוגלובין וכן מינרלים חשובים כברזל, אבץ ועוד. מחסור במינרלים עלול לפגוע בצמיחת השיער. אם הבדיקות אכן תקינות – הדבר ירגיע את ההורים, ואם לא - יש לטפל בהתאם".

האם רצוי להמעיט בחפיפות?

ד"ר ברון, "חפיפה יומיומית של השיער לא מפריעה. היום אין הרבה בעיות בבחירת שמפו. מרבית תכשירי השמפו שהזיקו לשיער, נעלמו. לעומת זאת, חשוב לא להשתמש במרככים לילדים עם שיער קצר. לילדות עם שיער ארוך יש לשים מרכך רק על קצות השיער, ולא על הקרקפת, כיוון שהמרכך עשוי מחומרים כימיים שלא מועילים לבריאות. אני ממליץ לא לעשות מתיחות שיער. יישור שיער בפן ויישור שיער כימי גורמים לאיבוד שיער בקרקפת, וגם יצירת צמות קטנות ומתיחות של השיער יכולות לגרום להתקרחויות שמכונות טרקשן אלופציה. השערה נמשכת וכל המבנה שלה עולה למעלה עד שהיא נעלמת, ובהיעדר הזקיק, המצב נעשה בלתי הפיך. בעבר, הייתה זו צורה בולטת של התקרחות בקרב נשים שגיהצו ומתחו את שערן. כיום, כל האוכלוסייה מתחילה למתוח את השיער ותופעות ההתקרחות הולכות ומתגברות. יש נשים שלא יקרה להן דבר כי שיערן חזק מאוד, ואחרות שיש להן הפרעה שהיא בתוך גבולות הנורמה וצריכות להיזהר. רצוי לא למתוח את השיער בתסרוקת, בעיקר כשהשיער ארוך וכבד.

בעיות קרקפת

קרקפת מלאה בקשקשים, היא תופעה נפוצה בחודשים הראשונים לחיים. ד"ר דני בן אמיתי, מנהל שירות עור ילדים במרכז שניידר לרפואת ילדים: "אחד המצבים השכיחים בגיל הינקות הוא קליפת הקרקפת 'קריידלקייפ'. זו תופעה בה נוצר קשקש צהבהב ושמנוני ברום הקרקפת. לרוב אין תופעה זו מפריעה לילד והיא חולפת גם ללא טיפול בטווח שבין חודשיים לשנת החיים הראשונה. ההורים נוטים לטפל בתופעה בדרך כלל משיקולים אסתטיים. הטיפול המקובל הוא שימון הקרקפת בעזרת שמני תינוקות שונים, חפיפה וסירוק, או שימוש בתכשירים שנמרחים על הקרקפת וממיסים את הקשקשים. מומלץ להשתמש בשמן טרי של שקדים מתוקים. "לפעמים משלבים שימוש בתכשיר נוגד פטריות או שמפו נוגד פטריות כי אחד המרכיבים של הקשקשת קשור בפטרייה, ששוכנת בעור באופן נורמלי, אבל במקרה זה גורמת לקשקשת. ההורים מגיעים עם ילדים אלה בעקבות הפניית תשומת לב של שכן או חבר שאומר שיזה נראה מאוד לא טוב', וזאת למרות שהילד עצמו לא סובל וההורה אינו מוטרד.

"יש הורים שמנסים להסיר את הקשקשים הללו בכוח על ידי סירוק אגרסיבי של הקליפה או של הקשקשים. הדבר אסור בתכלית האיסור ועלול לגרום לנזק לקרקפת, להפיכת הבעיה לכרונית וכן להגברת הסכנה להיווצרות דלקת בקטריאלית בקרקפת".

אבל ישנם מקרים בהם לבד מהקשקשת התינוק נראה מוטרד, קשה לו לישון, הוא עצבני וחסר שקט. לדברי ד"ר אמיתי, מקרים כאלה יכולים לרמוז על בעיה אחרת - דלקת עור אטופית.

"אותה תופעה בדיוק (קשקשת) עלולה להיות ביטוי של דלקת עור אטופית שמופיעה גם היא בגיל מספר שבועות, עד מספר חודשים. גם היא באה לידי ביטוי בקשקשת, אבל זו לרוב קשקשת יבשה המלווה בגרד. גם כאן הטיפול דומה: תכשירים משמנים ותכשירים שממיסים את שכבת הקשקש, אבל זוהי מחלה שעלולה להיות ממושכת. המיקום עשוי להשתנות, המחלה עלולה לעבור לגב לקפלי המרפק והברך וכו'.

"יתכן ומדובר בסבוריאה של היילוד", אומר ד"ר ברון, "תופעה מאוד שכיחה שבה עור הילד מעט אדמומי ומכוסה בשכבה דקה של קשקשים בכל גופו, אך בעיקר בחזה ובגב, והילד לעתים אינו רגוע. תופעה זו חולפת בדרך כלל עד גיל שישה חודשים. לעתים מתפתחת ביחד איתה תופעה שגם היא די שכיחה ומכונה אטופיק דרמטיטיס. "אטופיק דרמטיטיס, מופיעה בהרבה מקרים ביחד עם רגישות ותופעה של דלקות חוזרות ונשנות בדרכי הנשימה העליונות, כולל דלקות אוזניים, ומכאן שמה העממי שפירושו - אסתמה של העור. גם תופעה זו הולכת ונחלשת עם התבגרות התינוק עד להיעלמותה, בדרך כלל בגיל שלוש-ארבע".

המחלה יכולה להיות על רקע של אלרגיה למזונות, אולם לרוב זוהי תכונה של העור, ולא תלויה בגירוי חיצוני. לילדים אלה עורכים תבחינים כדי לנסות לאתר גורמים תזונתיים, ולרוב מגלים רגישות לחלב ולביצה, שגם הפסקתם לא משפרת בדרך כלל את מצב העור, אך בטיפול תומך ניתן לשפר את איכות החיים של הילד ושל המשפחה. במרבית המקרים התופעה חולפת בהמשך שנות הילדות.

האם ניתן לטפל במחלה על ידי הוצאת המזון שגורם לאלרגיה מהתפריט?

ד"ר ברון: "תזונה דלת שומנים וחלבונים מהחי אכן משפרת את מצבם והרגשתם של אותם תינוקות. מומלץ על שילוב או שימוש באבקות צמחיות (כסויה). במקרה של אטופיק דרמטיטיס - יש להפחית מעט את השימוש במוצרים חומציים כפרי הדר ועגבניות. על האמהות המיניקות לזכור כי מזונן הוא למעשה מזונו של היונק, ולכן עליהן להקפיד ולאכול אוכל איכותי, טרי, ולא מעובד".

כיצד צומח השיער

ד"ר לוריא רזיאל, ממרפאת השיער במרכז שניידר לרפואת ילדים: "שיער צומח במחזורים ולכל שערה המחזור שלה. אצל חיות, כמו כלבים, חתולים ודובים, מתחלפות פרוות הקיץ ופרוות החורף באותו זמן. כל השערות נושרות יחד וכל השערות צומחות יחד. השליטה על מנגנון הצמיחה אצל בעלי החיים היא מרכזית. אצל האדם זה שונה, למעט תקופת ראשית החיים של היילוד ואצל נשים בהריון, בתקופה שבה הוא רק צומח, ושלושה חודשים לאחר ההריון ישנה תקופה של נשירה שקוראים לה נשירה פיזיולוגית, אבל יש לשים לב גם אליה. ייתכן שבעתיד ניתן יהיה לשלוט בצמיחת השיער אם יימצא הפקטור שגורם לתיאום בין צמיחת השיער ונשירתו בעקבות ההריון".

הכינים - איך מטפלים

"עדיף להסתפק בסירוק עם מסרק צפוף, ולא להרוס את השערות והקרקפת עם תכשירים שיעילותם מפוקפקת", אומר ד"ר לוריא ומסביר כי בעקבות השימוש המופרז בתכשירים נגד כינים נוצרו מוטציות של כינים שאינן מושפעות מהחומרים. "באופן עקרוני, הסירוק עם מסרק צפוף בתוספת מרכך או שמן כלשהו הוא הטיפול היעיל והפחות מזיק לשיער בריא.

"את הטיפול יש לעשות לאורך שלושה חודשים יום יום, אם כי בגלל שכיחות ההידבקויות קשה מאוד לשלוט במצב. הנזקים של חלק מהחומרים הכימיים שעושים בהם שימוש יתר, הם קשים ולוקח לשיער הרבה זמן להשתקם. זה בולט בעיקר אצל בנות עם שיער ארוך שהשימוש המופרז בחומרים, גורם להם אבוד חצי מהשיער. גם המסרק הצפוף גורם נזק פיזיקלי לשיער".

ד"ר ברון, רופא עור, סבור שעם סבלנות ניתן לטפל בבעיה ללא חומרים מזיקים: הוא מציע את הנוהל הבא:

  1. חפיפה ראשונה עם שמפו רגיל.
  2. חפיפה שנייה עם שמפו המכיל רוזמרין שריחו דוחה כינים. השארת השמפו על הקרקפת כחמש דקות ושטיפה.
  3. ריכוך השיער במרכך (להשתדל למרוח רק על הקצוות ולא על הקרקפת) ושטיפה.
  4. סירוק השיער במסרק רגיל לפתיחת "קשרים".
  5. סירוק במסרק סמיך. לאחר כל סירוק - יש לטבול את המסרק הסמיך בקערה קטנה עם מים לצורך ניקויו.
  6. הסרת הביצים על ידי העברה של כל שערה בין ציפורני האגודל והאצבע, בעדינות.
  7. לתת לילד לשתות פעמיים ביום עשר טיפות של ויטמין בי, או כפית סירופ המכיל קבוצת ויטמין B. ריח הויטמין, שמופרש על ידי הכליות ודרך העור, דוחה את הכינים.
  8. למרוח בכל בוקר ארבע טיפות שמן אתרי של רוזמרין על העורף.

את הטיפול יש לבצע כל יומיים במשך עשרה ימים ולאחר מכן פעמיים בשבוע.

כטיפול מונע: להשתמש בספריי רוזמרין או בטיפות מהשמן, עוד כמה חודשים.

על חיות ילדים ומחלות קרקפת

מחלה נוספת שמופיעה בקרקפת בגיל ינקות היא פטרת שיער הראש. זו הפטרייה השכיחה ביותר בגיל הילדות, שנגרמת על ידי פטרייה השייכת לדרמטופיטים, פטריות השוכנות בשכבת הקרן שנמצאת בעור, בשיער ובציפורניים. בארץ עושה זאת פטרייה בשם מיקוספורום קאניס, ששוכנת באופן שגרתי על שערם של חתולים וכלבים, ולעתים סוסים וחמורים, וההדבקה נגרמת בעיקר אצל ילדים שמשחקים עם בעל חיים נגוע. המחלה באה לביטוי בהופעה של מוקדים עגולים של שיער קצר ושבור עם קשקשת ואדמומית קלה של העור ומופיעה רק בילדות. מאחר ומדובר על פטרייה שנמצאת על בעלי חיים ניתן להידבק רק מהם, אבל נדיר שילד נגוע אחד ידביק ילד נגוע אחר. לכן, אין סכנה של מגפה (הידבקות של ילדים זה מזה), אבל חשוב לדעת זאת, כדי להיזהר מחשיפה של ילדים נוספים לאותו בעל חיים נגוע.

בפטרת השיער, הטיפול הוא מערכתי בתכשירים נבלעים, כדורים או סירופ. לא ניתן לטפל בפטרת השיער באמצעות טיפול מקומי במריחה. יש מגוון רחב של טיפולים מערכתיים באמצעות כשלושה-ארבעה תכשירים. מדובר בטיפול שנמשך בין שישה לשניים עשר שבועות.

לפני כל טיפול בתכשירים הנבלעים, רצוי לערוך סדרת בדיקות דם לבדיקת תקינותן של מערכות הדם, הכבד והכליות.