חיסונים: הסיפור המלא

למרות שאין חוק המחייב הורים בישראל לחסן את ילדיהם, הרוב המוחלט בוחר לחסנם, ובכל זאת, בשנתיים האחרונות מתרחבת המגמה של הורים שלא מחסנים את ילדיהם, בשל פרסומים על תופעות הלוואי החמורות של חלק מהחיסונים. להלן בדיקה מקיפה הכוללת את טענות שני הצדדים ואת העובדות הידועות היום בנוגע לכל חיסון וחיסון. כמו כן מוצג מידע נרחב לגבי החיסון הראשון שילדים מקבלים (הפטיטיס בי).

דנה פלג,

מערכת ירחון הורים וילדים 

מבוא

לפני מספר שנים הוגש בניו יורק כתב אישום בגין הזנחה כנגד זוג שסירב לחסן את ילדם בן השלוש  כנגד מחלת החצבת. כתוצאה מכך התעורר ויכוח האם אכן מדובר בהזנחה, מצוקה כלכלית (החיסונים בארה"ב עולים 200-100 דולר) ובורות, או שזו החלטה שהתקבלה כתוצאה ממחקר מעמיק של ההורים בנושא וחששם מנזקי החיסון לעומת התועלת שבו.

ארגון הבריאות העולמי והמרכז הרפואי למניעת מחלות בארצות הברית, פרסם לקראת סוף השנה הראשונה של האלף החדש את עשרת ההישגים הגדולים ביותר שהיו לרפואה המונעת במאה הקודמת, המאה העשרים. בראשם, גבוה מעל כולם, ניצבו החיסונים. את החלטתם הם מנמקים בכך שהחיסונים העלימו מהעולם מחלות שהטילו פחד וגבו קורבנות רבים בקרב אוכלוסיית העולם, כמו שחפת, שיתוק ילדים, אבעבועות שחורות ועוד.

95 אחוז מכלל הילדים בישראל נפגשים עם המחט כבר ביום הראשון לחייהם, ובמשך השנה הראשונה צפויים להם כמעט תריסר חיסונים נגד תשע מחלות: דלקת כבד מסוג B, שיתוק ילדים (פוליו), אסכרת (דיפתריה, קרמת), שעלת, טטנוס (פלצת, צפדת), אדמת, חצבת, חזרת ודלקת קרום המוח מסוג אינפלואיזה b. אחוז המתחסנים בארץ הוא מהגבוהים בעולם, זאת למרות שקבלת החיסון אינה חובה על פי החוק.

החיסונים מסתיימים למעשה בגיל שלוש עשרה, בבית הספר, אז אמור הילד להיות מחוסן כנגד כל המחלות שהוזכרו ב- 95.5 אחוז מהמקרים.

לב הוויכוח

משרד הבריאות ורוב רופאי הילדים בארץ, ממליצים להתחיל לחסן את הילדים מגיל לידה, אולם יותר ויותר הורים חשופים בשנים האחרונות לגישה אחרת שטוענת כי החיסונים גורמים לנזק, ומשום כך יש לדחות את מתן החיסונים לגיל שבו מערכת העצבים של הילד כבר מפותתת, או לא לחסנם כלל בחלק מהחיסונים. מתוך 136,000 לידות המתרחשות בישראל מדי שנה, כ- 125,000 ילדים מתחסנים. השאר מחליטים לא לחסן את ילדיהם. אולם גם בקרב ההורים שמחסנים את ילדיהם, קיים חשש רב מפני החיסון ותופעות הלוואי שלו.

הוויכוח בין שתי הגישות חריף, כיוון שמתנגדי החיסונים עדיין לא הוכיחו באמצעים מדעיים אם קיימים נזקים המיוחסים לחיסונים. על פי טענתם, מאות ואלפי ילדים נפגעים מתופעות הלוואי של החיסונים, החל מאלרגיות, דלקות אוזניים, אסתמה, הפרעות קשב ועד אוטיזם. אנשי הרפואה הקונבנציונלית בארץ (אבל גם בעולם), דוחים את הטענה וקובעים שאין נזק קבוע או תופעות לוואי לטווח הארוך מחיסונים, לפחות לא נזקים שהוכחו במחקרים מדעיים.

ד'ר חיים רחנטל, הומיאופת, ומראשי המתנגדים לחיסונים (במתכונתם הנוכחית), מסביר: "בשנתיים האחרונות יש התעוררות של הורים ששואלים שאלות. הם כבר לא סומכים על המערכת באף תחום: לא בביטחון, לא בכלכלה, וגם לא בתחום הרפואה. הציבור שואל הרבה שאלות. יש אינטרנט, יש כיום אנשים שיודעים הרבה יותר מהרופאים, והם טוענים שאינם מוכנים להזיק לילד שלהם במו ידיהם - לא מוכנים להזריק לו כימיקלים ולגרום לו ולעצמם סבל מתמשך כתוצאה מתופעות הלוואי השונות ומחשש שיקרה לו משהו נדיר".

רוזנטל מוחה על כך שרוב הרופאים בארץ לא יודעים הרבה על חיסונים. "הנושא למעשה לא נלמד באופן יסודי בבתי ספר לרפואה בארץ. לדעתי, הורה שמחסן את ילדו בלי ללמוד את הנושא, מזיק לפעמים לילד מתוך תחושת אחריות לא נכונה".

פרופ' יונה אמית, מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות, שעמד בראש החוג לרפואת ילדים בפקולטה לרפואה בירושלים, מנסה להפריך את הטיעון: "סטודנטים לרפואה לומדים את נושא החיסונים במסגרת לימודי רפואת ילדים. זהו חלק אינטגרלי מתכנית הלימודים. ממש לא נכון לומר שהנושא לא נלמד". רוזנטל טוען לעומתו, שאלפי נפגעי חיסונים הגיעו אליו לקליניקה לטיפול.

כלומר, על סמך המידע שברשותך, אתה ממליץ להורים לא לחסן את ילדיהם?

"אני לא יכול לתת המלצות גורפות. לדעתי, אין דבר כזה חיסונים באופן כללי, אלא כל חיסון לגופו: כל אדם לפי תנאי חייו, מצבו הבריאותי, הרקע המשפחתי, מקום המגורים, והסיכונים שהוא מוכן לקחת ואשר קיימים בכל צד של העניין. הגישה של הרפואה הקונבנציונלית קובעת שיש לחסן כמעט כנגד כל מחלה שיש לה חיסון. אני מציע לחכות שמערכת העצבים של הילד תבשיל, ורק אז (אם רוצים) לחסן".

מתי מערכת העצבים נחשבת לדעתך לבשלה?

"כשהילד מתחיל לדבר וללכת. במצב זה, הנזק יהיה קטן יותר. אבל בינקות המוקדמת, כשהמערכת העצבית מבשילה והילד עדיין לא מתהפך, זוחל והולך, קיימת אפשרות לנזק משמעותי".

פרופסור שי אשכנזי, מנהל מחלקת ילדים א' ומומחה למחלות זיהומיות, בבית החולים לרפואת ילדים שניידר בפתח תקווה, זועם על התפיסה המוצגת על ידי רוזנטל, וסבור שהיא עלולה להביא למגיפות ולחזרתן של מחלות ישנות. "אין ספק שהחיסונים שינו את עולם הרפואה", הוא קובע. "מחלות שגרמו למותם של מיליונים ברחבי העולם כמעט נעלמו, כמו למשל טטנוס ודיפתריה שהרגו מיליונים ברחבי העולם. אין ספק שזה אחד ההישגים הגדולים ביותר של הרפואה. מניעת מחלות על ידי חיסונים טובה יותר מבחינה רפואית מאשר טיפול במחלה אחרי שהופיעה. וגם הרבה יותר זולה מבחינה כלכלית".

אם כך, אתה טוען שאין שחר לטענות על תופעות הלוואי הקשות של החיסונים?

"אין בעולם טיפול שאין לו תופעות לוואי, ולכל אחד מהחיסונים יש מעט תופעות בלתי רצויות, כמו חום, אדמומיות באזור החיסון ולעתים נדירות פרכוסים, אבל בכל צעד שאנחנו עושים בחיים וברפואה יש שתי כפות למאזניים: אין ספק שהכף נוטה לטובת החיסונים שעוזרים ומגינים על החיים מול תופעות הלוואי המועטות".

פרופ' אשכנזי מסביר שכל חיסון נבדק על אלפי אנשים וילדים במשך שנים רבות לפני שנכנס לשימוש, כדי לוודא שהתועלת עולה בהרבה על הנזק. אשכנזי: "עד היום לא הוכח קשר בין חיסון לאיזה שהוא נזק קבוע. אני מכיר את המגמה שבוחרת להאשים את החיסונים בכל דבר שיש, מאוטיזם ועד מחלות אחרות. קל להאשים כי החיסונים ניתנים לכל הילדים שנולדים. בישראל שיעור החיסונים הוא 95 אחוז. סביר להניח שמתוך כלל המתחסנים חלק יפתחו אוטיזם וחלק יפלו מהמיטה, חלק יהיו מעורבים בתאונות דרכים ואצל חלק יתגלה פיגור שכלי. כל אותם ילדים קיבלו חיסונים, כי רובם מקבלים, ולכן קל מאוד להאשים את החיסונים בכל מה שקורה".

שאלה של מוסריות

פרופ' אשכנזי מציג את גישתם של ההורים שלא מחסנים כבלתי מוסרית. "בגלל אחוז החיסונים הגבוה בארץ, הילדים הלא מחוסנים "תופסים טרמפ" על הילדים המחוסנים. המחוסנים משמשים חומת מגן מפני המחלות של הבלתי מחוסנים.

"במדינות בהן אחוז המחוסנים נמוך מ- 80 אחוז, נוצרים 'כיסים' בהם עלולות לפרוץ המחלות שנגדן מתחסנים. לדוגמה, במחוז מסוים בגרמניה, ירד הכיסוי למחלת החצבת ל- 76 אחוז ובאותו אזור פרצה מגפה בה חלו יותר מ- 1,000 איש, מרביתם ילדים. אירועים דומים התרחשו גם באנגליה ביחס למחלת השעלת, שם עשרות אלפים נדבקו במחלה ומתוכם היו 36 מקרי מוות. גם בישראל, ירידה בכיסוי החיסונים מהווה סכנה לבריאות הציבור".

ד"ר רוזנטל ער לשאלה המוסרית של בריאות הפרט מול בריאות הציבור: "יש הרבה שאלות מוסריות בחיים: האם זה הוגן שרק חלק נושא בעול המילואים והשאר לא? אני לא בטוח שלגבי הורה שיש לו ילד אחד שאלת היפראייריות' היא השאלה החשובה ביותר, מה גם ש- 95 אחוז מההורים שמחסנים אינם עושים זאת משום שתומרנו להתחסן. לכן, ההורה שלא מחסן מנצל מצב נתון לטובתו בלי לפגוע באיש. מה יקרה אם רוב האוכלוסייה לא יתחסן? את זה צריך לפתור בעיתוי המתאים".

ד"ר רוזנטל מוסיף שמחלות שמחסנים נגדן נעשות קשות יותר לטיפול. "למשל, חצבת הייתה מחלה די פשוטה שרק במקרים די נדירים גרמה לסיבוכים ולבעיות. אבל החיסון נגד המחלה הוביל לכך שכאשר היא מופיעה - היא קשה הרבה יותר. כך גם לגבי שפעת שהייתה לפני שלושים שנה מחלה פשוטה וקלה, והיה היגיון לחסן נגדה רק אנשים זקנים או חולים. מאז שהתחילו לחסן, המחלה הפכה להיות קשה יותר, ובשנה שעברה הייתה שפעת אכזרית ביותר".

פרופ' אשכנזי חד משמעי הרבה יותר: "מתים מאי חיסונים!", הוא קובע. "נגד דלקת קרום המוח התחילו לחסן לפני כשש שנים. בעבר ראיתי ילד שנפגע מהחיידק כל חודש, כאשר יש לזכור שבמחלה זו 5 אחוזים מהחולים ימותו, ועיקר התחלואה היא עד גיל שנה. גם בנוגע לשיתוק ילדים (פוליו), חשוב לומר שהנגיף קיים בארץ, בגדה המערבית ובעזה, וגם לגבי מחלה זו - עיקר התחלואה הוא בגיל צעיר, שבו ילדים מכניסים לפה כל דבר. לכן, אין ספק שהחיסון צריך להינתן לפני גיל שנה. לגבי טטנוס, אמנם אין כמעט נפגעים בארץ, אולם באפריקה ותאילנד יש הרבה אנשים שנושאים את החיידק מגיעים לישראל כעובדים זרים, ועלולים להביא איתם את המחלה. בנוגע לשעלת, אפילו היום יש לי במחלקה ילדים שחולים בשעלת, שהיא מחלה קשה מאד ועלולה לגרום לתמותה. לפני כשנה נפטר ילד בירושלים מדיפתריה. במילים אחרות, המחלות לא נעלמו מהעולם והמחשבה לא לחסן - היא מזעזעת".

פרופ' אשכנזי מזכיר שאחד האויבים הגדולים של חיסונים היא ההצלחה שלהם. "כיוון שלא רואים את המחלות, הורים מפסיקים לחסן את ילדיהם, למרות ההמלצות, ואז המחלה חוזרת".

ד"ר רוזנטל מוכן לקחת את הסיכון: "גם כשאתם לוקחים את הילד שלכם לקניון, אתם מחליטים לסכן אותו כי אולי תתפוצצו שם. מי שפוחד - שיחסן. אני לא חושב שהסיכוי להידבק במחלה הוא גדול, יחסית כמובן לנזקים שאותו חיסון עלול לגרום".

הגישה הטבעית לנזקי חיסונים

הגישה הטבעית שטוענת כי החיסונים גורמים לתופעות לוואי מזיקות, מעלה מספר נקודות מרכזיות:

  • בתהליך החיסון מוחדר חלבון זר לגוף שעלול לעורר מחלות רדומות. לדוגמה: אם לאדם יש נטייה לחלות במחלה מסוימת, כמו נטייה גנטית לסוכרת, החיסון עלול לגרום למחלה להתפרץ.
  • המערכת החיסונית והעצבית של התינוק אינה בשלה מספיק, טוען רוזנטל, והחדרת מחוללי מחלה מגבירה את הסיכון לתופעות לוואי קשות. לכן, התחלת מתן החיסונים בגיל מאוחר יותר, עשויה לצמצם, ואולי אף למנוע, את הסיכון לסיבוכים ותופעות לוואי.
  • היכולת החיסונית מוגבלת. כאשר חושפים את המערכת לאנטיגן מסוים היא מסוגלת לפעול ביעילות כנגדו בלבד. זאת בניגוד למצב של מחלה טבעית, אשר בה אחוז קטן (7-3 אחוזים) של המערכת החיסונית משועבד להתמודדות עם מחולל המחלה. החיסון שמוזרק ישירות לזרם הדם מעסיק באופן מרכזי (70-30 אחוז) את מערכת החיסון, ומותיר את הגוף רגיש וחשוף לגורמי מחלה אחרים.
  • החיסון המלאכותי, בניגוד לחיסון הטבעי המושג באמצעות הידבקות במחלה, אינו מקנה עמידות לאורך כל החיים וחושף את האדם לאפשרות להידבקות במחלה בגיל מבוגר שבו תחולל המחלה סיבוכים קשים יותר.
  • בעיה נוספת היא מה קורה עם המחלות הנעלמות בעקבות החיסונים. יש הטוענים שנוצרות מחלות קשות יותר.

הרפואה: החיסונים נבדקו היטב

מול טענות אלה ניצבת הרפואה הקונבנציונלית. אנשיה טוענים שמדי יום אנחנו חשופים לאין ספור "גופים זרים" מסוגים שונים אשר חודרים לגופנו, ורובם אינם גורמים לדבר.

לגבי טענה על מועד החיסונים, אומר פרופ' אשכנזי: "כל אחד מהחיסונים שניתן היום, מונע מחלה שכרוכה בתחלואה ניכרת ובתמותה. מצד שני, כל אחד מהחיסונים נבדק היטב, והוכח שהסכנה ממחלה עולה לאין שיעור על הסיכון של החיסון". אשכנזי מוסיף שיש מחלות שמסוכנות בעיקר בשנה הראשונה לחיים, ולכן החיסון נגדן ניתן בשנה זו, שעה שנגד מחלות אחרות, שאינן מסוכנות בשנה הראשונה, כמו אדמת חזרת וחצבת, מחסנים רק בגיל שנה, והוא מדגים: "שיתוק ילדים ושעלת, הן מחלות מסוכנות ביותר והתמותה העיקרית היא כשהילד מתחת לגיל שישה חודשים. מעל גיל שנה, המחלות פחות מסוכנות. לכן, הוחלט שהחיסון כנגד שעלת יינתן בגיל חודשיים, ארבעה חודשים וחצי שנה. אחרי שלוש המנות הללו הילד מחוסן כנגד המחלה. אם נדחה את החיסון לגיל שנה יהיו לנו הרבה יותר חולים, ועלולים להיות גם מקרי מוות כתוצאה מהמחלה.

"לעומת זאת, נגד צהבת מסוג A, ניתן חיסון בגיל שנה וחצי. עד אז זו מחלה קלה מאוד. מה שאני מנסה להראות הוא שאם אפשר - נותנים את החיסון בגיל יותר מאוחר. תורת החיסונים משתנה כל הזמן. אנחנו מגלים שצריך להוסיף מנה או לבצע שינוי בחיסון. למשל, ברגע שלא יהיה פוליו בכל העולם, יפסיקו לחסן כנגד פוליו דרך הפה. אנחנו יכולים להגיע למצב זה תוך חמש שנים".

הנקודה החשובה ביותר שאותה מדגישים נציגי מערכת הבריאות שאיתם דיברנו היא שללא שמץ של ספק, אין סכנה בחיסונים לטווח ארוך. נקודה זו נבדקה על ידי חוקרים רבים, ולא הוכח קשר סיבתי בין החיסונים לבין המחלות המתוארות על ידי המתנגדים לחיסונים. לעומת זאת, ילד שאינו מחוסן, קובעים במשרד הבריאות, עלול להיחשף למחלה שתגרום לו למוות או נכות קבועה.

פרופ' אמיתי: "נכות קבועה נגרמת כתוצאה ממחלת הפוליו (שיתוק ילדים). מחלת כבד או סרטן כבד נגרמת מזיהום של דלקת כבד נגיפית מסוג B. חירשות עלולה להיות התוצאה של דלקת קרום המוח שנגרמת על ידי החיידק המופילוס אינפלואנזה b. נזק מוחי עלול להיגרם על ידי חצבת, דלקת קרום המוח ושעלת. אם אישה בהריון נדבקת באדמת, התינוק עלול לסבול ממומים קשים.

במחלות מסוימות (טטנוס, ודלקת קרום המוח), קבלת החיסון מספקת הגנה יעילה ביותר ומונעת את סיבוכיהן, ויעילה אף יותר מזו המושגת על ידי זיהום טבעי".

אלטרנטיבה טבעית

ההומיאופתיה מצאה פתרונות לאלה שבוחרים לחסן בדרך שאינה מקובלת על ידי המדע. חיסונים רגילים ניתנים רק לאחר גיל שנה. אז, על פי השקפתם, המערכת החיסונית של הילד כבר מפותחת דיה בכדי להתמודד איתם.

ד"ר רוזנטל מספר על חיסונים הומיאופתיים שניתנים להורים מודאגים הבוחרים לחסן את ילדיהם. חיסונים אלה חלשים יותר ויש לחזור ולחסן מדי חודש כנגד המחלה. והוא מסביר: "החיסון ההומיאופתי עשוי מחומרים דומים לחיסון הרגיל. ההבדל הוא בדילולים ובכך שאינו מכיל שום חומר כימי. קיימת האנרגיה או האינפורמציה של החומר שאמור לעורר את הערנות החיסונית בגוף המחוסן, וכיוון שהחיסון מאוד חלש, יש לחזור עליו כל חודש". ד"ר רוזנטל מדגיש שעד היום לא נתקל במקרה שבו אחד החיסונים ההומיאופתיים גרם לנזק או להופעת המחלה.

החיסון ההומיאופתי ניתן בטיפות כמה ימים בכל חודש. ב"טיפה מן הטבע" טיפת חלב טבעית והומיאופתית, נפגשים ההורים עם רופאת הילדים. בפגישה הם עוברים על ההיסטוריה המשפחתית, אורח חיים וכו', ועל בסיס מידע זה קובעים את מדיניות החיסונים. לצד החיסון מציעה ההומיאופתיה גם טיפול בנזקים הנגרמים מחיסונים. בשלב ראשון נותנים את הטיפול ההומיאופתי שעשוי מהחיסון עצמו, והשלב השני הוא טיפול אינדיבידואלי בהתאם לצורה ולאופי הספציפי של המחלה שהתפתחה אצל אותו ילד. "הטיפול יכול להיעשות עד גבול יכולת הריפוי", אומר רוזנטל, "אבל יש נזקים בלתי הפיכים. למשל, אם תאים מתו, לא ניתן לרפא אותם גם בהומיאופתיה".

מנגד, מסרבת הרפואה הקונבנציונלית להכיר באפשרות הטבעית. פרופ' אשכנזי: "אני לא מבין למה לקרוא לזה 'חיסונים הומיאופתיים'? הם לא נבדקו על ידי אף גוף ולא הוכח שהם יעילים נגד המחלה שנגדה הם ניתנים, ומצד שני, לא מזיקים לשאר המערכות בגוף. אני מוכן לקבל כל חיסון ו/או תרופה שתוכח כבטוחה ויעילה, ולא אכפת לי אם זה אלטרנטיבי או לא. חלק גדול מהתרופות שבהן אנו משתמשים היום ברפואה הקונבנציונלית, מקורן בצמחים. אולם התרופות ההומיאופתיות לא רשומות כתרופות, ולמעשה אף אחד לא בודק אותן. קיימת סכנה שהן עלולות להזיק. שוכבים אצלי במחלקה ילדים שנפגעו משימוש ב'תרופות הומיאופתיות', שיעילותן וגם סכנתן לא הוכחו".

הוויכוח בין שתי הגישות מסובך וארוך הרבה יותר מהמובא לעיל, אולם אלה הם עיקריו. אנחנו ההורים נשארים מבולבלים. מה נכון? באיזו דרך לבחור? הרבה מאוד שאלות גורליות ומעט מאוד תשובות. כל אחד בוחר בסופו של דבר בגישה הקרובה ביותר לאורח חייו ולסביבה המשפחתית והקהילתית שלו. השאלה היא האם אנחנו בוחרים מתוך ידע או בורות.

בכתבות ההמשך יובא לפניכם מידע מלא ככל האפשר על המחלות שנגדן מחסנים, מועדי החיסון, תמצית הגישות השונות בנושא החיסון ומעט מידע על מה שקורה בעולם, כדי לאפשר לכם לבחור את דרככם אחרי דיון ומחשבה.

חיסונים: היסטוריה ודרכי החיסון השונות

עד סוף המאה ה- 18, הייתה מחלת האבעבועות השחורות אחת המחלות המסוכנות והקשות ביותר בעולם. החיסון כנגד המחלה התבסס על תרכיב, שמקורו במחלת האבעבועות של פרות, לפי שיטת ליידי מונטגיו, ששהתה בטורקיה בשנת 1716 והביאה משם לאנגליה את שיטת ההרכבה לחיסון.

בשנת 1796, פיתח ד"ר אדוארד ג'נר את התרכיב נגד מחלת האבעבועות השחורות המבוסס כאמור על מחלת האבעבועות של הפרות. ג'נר היה הראשון שהבין שהזרקת הווירוס המותלש כנגד אבעבועות שחורות, די בה ליצור באדם חיסון גם נגד הווירוס האלים.

עיקרון זה מיושם למעשה עד היום בחיסונים ובתרכיבים נגד מחלות נגיפיות וחיידקיות שונות.

כיום קיימות שתי צורות של חיסונים: החיסון הפעיל והסביל

בחיסון הסביל- נותנים בדרך כלל בזריקה נוגדנים נגד החיידק או הנגיף או הרעלן. נוגדנים אלה מופקים מנסיוב של בעל חיים או של אנשים שחלו במחלה שנגדה רוצים לחסן.

בחיסון הפעיל- מזריקים או נותנים דרך הפה נגיף, חיידק או רעלן ומערכת החיסון מגלה חסינות סבילה, פסיבית, שהיא קצרת מועד ומושגת על ידי הזרקת נסיוב נוגדני. יצירת חסינות פעילה מחייבת שימוש באנטיגנים (חלבון המזוהה כ"חומר זר") שמגרים את הגוף ליצור נוגדנים משלו. לעתים מכיל החיסון נגיפים או חיידקים מותלשים. לדוגמה, חיסון נגד מחלת שיתוק ילדים מסוג sabin הוא חיסון עם נגיף חי מוחלש, וניתן דרך הפה. הנסיוב מפעיל את מערכת החיסון ומקנה זיכרון חיסוני ספציפי. חלק מהחיסונים ניתן לתת פעם אחת, אן על חלק גדול מהחיסונים יש לחזור כמה פעמים, כדי שהמערכת החיסונית תייצר חיסון יעיל.

המלצות טבעיות: איך להקטין את הנזק מהחיסונים

החלטתם לחסן? הנה המלצות הפורום האירופי, המורכב מהומיאופתים ונטורופתים, שנועדו להקטין את הסיכוי לנזק במתן חיסונים:

  • הימנעו ממתן חיסונים בצורה גורפת. שיקלו נזק לעומת תועלת, ובחנו כל מקרה לגופו.
  • בשנה הראשונה לחיים הימנעו מחיסונים. המלצה זו נכונה למרבית הילדים. בגיל שנה בידקו את הילד, ורק אז החליטו אלה חיסונים לתת לו ומתי. ההחלטה צריכה להיות מושפעת ממצב בריאותו הכללי, גורמים תורשתיים, משפחתיים ותנאי סביבה.
  • תנו חיסונים רק כאשר הילד נמצא במצב בריאות תקין ויציב, לפחות שלושה תודשים קודם מתן החיסון.
  • הימנעו ממתן חיסונים סמוך לאירועים בעלי פוטנציאל טראומתי, כמו גמילה מהנקה, עזיבת הבית לגן או מטפלת או בקיעת שיניים.
  • הפרידו בין החיסונים. אל תתנו אותם בעת ובעונה אחת.
  • הימנעו ככל האפשר ממתן גורף של חיסונים עם זריקות דחף. כל מקרה יש לשקול באופן ייחודי.
  • המתינו כמה חודשים בין חיסון אחד לשני. אם נצפתה תגובה חזקה לחיסון, יש להיזהר מלחסן שוב.
  • במקרה של פגיעה נוירולוגית או חשד לפגיעה שכזו, כגון היפוטוניה, התפתחות איטית, סיבוכים כתוצאה מלידה וכו', יש לדחות את החיסונים לגיל מאוחר, ואף לשקול לוותר עליהם לחלוטין.
  • כאשר בהיסטוריה המשפחתית יש כבר ילד אחד שניזוק ממתן החיסון, יש להיזהר/להימנע ממתן חיסון לילדים האחרים במשפחה.

פרופסור אשכנוי מבקש להזכיר, בעקבות ההמלצות האמורות, שאי מתן חיסון נגד דיפטריה ודלקת קרום המוח בשנה הראשונה לחיים, עלול לגרום למקרי מוות מזיהומים אלה בגיל מספר חודשים.

חיסון לדלקת כבד מסוג בי (הפטיטיס)

זהו החיסון הראשון שניתן לתינוקות.

זמני מתן החיסון: בלידה בבית החולים, בגיל חודש ובחצי שנה.

אופן החיסון: זריקה לשריר.

המחלה: דלקת כבד מסוג B, נגרמת כתוצאה מנגיף התוקף את הכבד. ברוב המקרים גורמת המחלה לדלקת כבד שביטוייה העיקריים הם צהבת, חום, חוסד תאבון, ולעתים כאבי פרקים. במקרה של הדבקה סביב הלידה, 90 אחוז מהמקרים לא מבריאים ומפתחים מחלה כרונית. למצב זה עלולות להיות השלכות רפואיות לטווח הארוך. למשל, במחלת שחמת הכבד (Cirrhosis) הנובעת מתהליך דלקתי כרוני של הכבד שמלווה בפגיעה ברקמת הכבד ובבנייה מחודשת של רקמת הכבד שלא במבנה המקורי. התהליך מביא להפרעה בתפקוד הכבד ובהדרגה לאי ספיקת נוזלים, מה שמביא לצורך בהשתלת כבד. המחלה עלולה לגרום גם לסרטן הכבד ולמוות.

דרכי ההידבקות: הדרך העיקרית להעברת המחלה היא במגע מיני עם חולה או נשא של המחלה. המחלה מועברת גם דרך העור באמצעות שימוש במחטים מזוהמות אצל מכורים לסמים, ניקוב אוזניים, כתובות קעקע, אקופונקטורה, עירוי דם נגוע או תקלה בשימוש במכשור רפואי . דרך נוספת להידבקות היא ביילודים בזמן המעבר בתעלת הלידה. הווירוס נמצא למעשה ברמה גבוהה בדם, בסרום, בהפרשות מפצעים, ובכמות בינונית בנוזל הזרע, בהפרשה נרתיקית וברוק.

מחלת הצהבת מסוג B תופיע בילדים מתחת לגיל חמש, רק ב- 10 אחוזים מהחולים ומעל גיל זה ב- 50-30 אחוז. שיעור התמותה נע בין חצי אחוז לאחוז אחד.

הגישה הרפואית

פרופ' יונה אמיתי, מנהל המחלקה לאם, לילד ולמתבגר במשרד הבריאות, מסביר את הסיבה לחיסון המוקדם: "דלקת כבד זיהומית נגרמת על ידי וירוס שפוגע בכבד ויוצר לעתים מחלת כבד כרונית המחייבת השתלת כבד. הסיכוי להדבקה במהלך הלידה, אם האם חולה במחלה או נשאית, הוא יותר מ- 60 אחוז. אם בישראל יש כ- 136,000 לידות בשנה, קרוב ל- 2,000 יילודים נמצאים בסכנת הדבקה ועל כן החיסון מתבצע סמוך לזמן הלידה.

"במקרים מסוימים האם אינה יודעת שהיא נשאית של המחלה, אולם אם תביע התנגדות לחיסון, התינוק לא יחוסן. מבחינה טכנית, אין אפשרות לבצע בדיקה לכל האמהות לגבי נשאות. התהליך ארוך ולא מעשי. אם מתברר שהאם נשאית והתינוק לא חוסן, עיכוב כזה עלול להיות מסוכן. החיסון נגד המחלה נכנס לשגרת החיסונים בישראל ב- 1992 והוא בטוח מאוד, שכן לא מדובר בהזרקת חומר חי, מוחלש או מומת, אלא בחלבון שמוכן בהנדסה גנטית ומעורר את המערכת החיסונית כנגד המחלה, עם מעט מאוד תופעות לוואי מקומיות. רק ב 10-3 אחוזים, דווח על כאב, נפיחות ואודם במקום הזריקה. ויעילותו של החיסון תקפה לשנים רבות".

פרופ' אשכנזי, מוסיף: "נכון שאם האמא לא נשאית או חולה, הסיכוי להדבקה אחרי הלידה קטן, אבל הילד יכול להידבק גם במקומות אחרים, כמו במעון שבו הוא נמצא, כתוצאה מנשיכה, שריטה, במעבר דם או רוק מזוהם מילד או מטפל חולה או נשא של המחלה. נכון שהסיכוי לכך אינו גבוה - אבל קיים. כיוון שמדובר על מחלה כרונית עם סיבוכים, הוחלט לחסן את כל הילדים מיד אחרי הלידה. ואכן, כתוצאה מהחיסון מספר החולים בעולם בצהבת מסוג B כל הזמן יורד".

הגישה הטבעית

ד"ר רוזנטל טוען שזהו אחד החיסונים המיותרים ביותר שניתנים בשנה הראשונה לחיי התינוקות. "הורים רבים נוטים להתבלבל בין צהבת היילודים ובין מחלת ההפטיטיס B, ולכן מועד החיסון ביום הראשון נראה להם הגיוני. אולם הסיבה למתן החיסון במועד זה דווקא, נעשית בעיקר משיקולים טכניים וארגוניים. מנצלים את העובדה שאמהות באות בשנה הראשונה לטיפת חלב לצורך בדיקות, ואז אפשר גם לחסן את הילדים. בגיל שנתיים הם פשוט לא יבואו, ואי אפשר יהיה להבטיח שכולם יחוסנו.

"הסיכוי להידבק במחלה זו בשנה הראשונה לחיים קטן מאוד, ולכן מי שמעוניין לחסן את ילדו כנגד הפטיטיס B, יוכל לעשות זאת בגיל מאוחר יותר ללא סיכון רב. נדבקים במחלה כמו שנדבקים במחלת האיידס: מזריקות וסקס.

מה הסיכוי שילד בשנתו הראשונה יידבק במחלה זו? אפשר להידבק מנשיכה?

במקרה זה צריך להינשך מילד שהוא עצמו נשא או חולה במחלה שיש לו בעיות חניכיים ונושך עד זוב דם ילד אחר ומדביק אותו. מי שפוחד מהאפשרות הנדירה הזאת צריך לחסן. אני אישית לא פוחד מהאפשרות הזאת. בנוגע להדבקות בזמן הלידה, אני מעביר את האחריות למבוגרים. בזמן ההריון אישה נבדקת מספר פעמים. ניתן להוסיף לבדיקות הללו גם בדיקה לגבי נשאות המחלה ובכך לחסוך את החיסון ליילוד.

"הסיכוי להידבקות במחלה של תינוק לאם בריאה קטנים מול הנזק שהחיסון עלול לגרום. מתצפיות קליניות וממחקרים אנחנו למדים שהחיסון עלול לגרום נזקים משום שמערכת החיסון של הילד שזה עתה נולד עדיין איננה בשלה ושלמה, והמיאלין העוטף את מערכת העצבים עדיין איננו רציף ושלם. הזרקה של חומר כימי עלולה לגרום להפרעה עצבית, אלרגיות, דלקות פרקים, מוות בעריסה וטרשת נפוצה. אני מעריך שרוב ההורים האינטליגנטים שהיו לומדים את הנושא ורואים מה הסיכון להידבק בהפטיטיס B בגיל ינקות, לא היו מחסנים.

בעולם

ארגון הבריאות העולמי, מפרסם כי יותר משני ביליון אנשים חולים בהפטיטיס Bבעולם. 350 מיליון מהם סובלים מסיבוך של המחלה, דלקת כבד כרונית, מה שמוביל ברוב המקרים להשתלת כבד.

5 אחוזים מכלל האמהות בעולם הן נשאיות של המחלה.

116 מדינות בעולם הכניסו את החיסון נגד דלקת כבד מסוג B לשגרת החיסונים שלהן.

בארצות הברית, ממליצה המועצה הלאומית למניעת מחלות לכל תינוק להתחסן עד גיל חמישה עשר חודשים ושוב בגיל שלוש. גם שם מודעים לסיכויים הקלושים של התינוק להידבק במחלה בשנתו הראשונה, אבל הניסיון שלהם לחסן את האוכלוסייה הבוגרת הוגדר על ידם במידה רבה ככישלון.

גם כיום נדבקים מדי שנה בארצות הברית כ- 200,000 אנשים בהפטיטיס B, כ- 20,000 מהם נשארים עם מחלה כרונית למשך כל ימי חייהם ו- 5,000-4,000 איש מתים מדי שנה מסיבוכים של המחלה ומסרטן הכבד.

באופן כללי יש בארצות הברית 1.25 מיליון אנשים החולים בדלקת כבד מסוג B.

בצרפת החליט שר הבריאות להשהות את מתן החיסון הנוסף לגיל שש, בעקבות מחקר שהראה קשר אפשרי בין התרכיב החיסוני של הפטיטיס B למחלת הטרשת הנפוצה. חיסון הילדים סמוך ללידה נמשך.

 

בכתבות ההמשך יובא לפניכם מידע מלא ככל האפשר על המחלות שנגדן מחסנים, מועדי החיסון, תמצית הגישות השונות בנושא החיסון ומעט מידע על מה שקורה בעולם, כדי לאפשר לכם לבחור את דרככם אחרי דיון ומחשבה.