מין?!

פרופ' דרורית הוכנר,

מחלקת נשים, בי"ח הדסה הר הצופים, ירושלים.

למרות הסרת הטאבו ועל אף הדיבור הגלוי, המילה מין עדיין מעוררת ברובנו מבוכה קלה, ובעיקר כשמדובר בהרגלי המין האישיים שלנו. עדיין יש תחושה שמין מיועד לצעירים, בריאים ויפים בלבד; בני אדם באמצע החיים לובשים פיג'מה והולכים לישון.

אבל מתברר שרוב המחקרים מוכיחים, כי יחסי מין הולכים ומשתפרים עם הגיל. במקום התכיפות והקצב, באים ההבנה וההכרה של הצרכים המיניים שלך ושל בן זוגך.

המיניות שונה מאדם לאדם ומתקופה לתקופה. יש נשים הנהנות מפעילות מינית וזקוקות לה פעמים אחדות בשבוע, ויש הרואות באקט המיני מטרד שהכרחיותו היא רק לצורך הילודה. יש החוששות להיכנס להיריון, ומשהן מגיעות לגיל שבו פג החשש מפני היריון, גובר בהן הרצון ליחסי מין ואי לכך תדירותם עולה.

הדבר החשוב ביותר הוא מה את מרגישה, כל עוד אין הדבר פוגע בך ובאחרים. אם היית פעילה מבחינה מינית ונהנית מיחסי מין לפני גיל הבלות, אין שום סיבה שלא תוסיפי להיות פעילה כבעבר ותיהני מיחסי מין גם בתקופת הבלות. זאת ועוד: השחרור מהחשש מפני היריון, היעדרם של כאבי הבטן שלפני הווסת והדימומים הקשים בזמן הווסת פותח לפנייך מרחבים חדשים בכל הקשור ביכולת המינית שלך.

גבר מגיע לשיא המיניות שלו בגיל 18. מחשבה, תמונה ארוטית או גל בושם יכול לגרום לו זקפה. הוא יכול להגיע לזקפה נוספת כמחצית השעה לאחר הזקפה הקודמת. נשים, לעומת זאת, מתעוררות מינית רק בתנאים מסוימים, לאו דווקא פיזיים - רגשות, זיכרונות, חלומות וציפיות. מחקרים מראים ששיא מיניותה של האישה הוא בגיל 38-40. בגיל זה האישה היא בשיא מודעותה למיניותה, ולפיכך יש ביכולתה ליהנות יותר מיחסי מין. עם ההזדקנות נשמרת יכולתה המינית של האישה, על אף הירידה בתדירות; אמנם נשים שהיו רגילות לקיים יחסי מין אחת לשבוע לא יחושו כל ירידה בתדירות, אבל עוצמת האורגזמה נוטה להיחלש עם הגיל. ואולם אם תדירות קיום יחסי המין נמוכה ביותר, ויחסי המין מגיעים לתדירות של אחת לחודשיים-שלושה, יהיו יחסי המין מלווים בכאב ובאי נוחות, שמקורם בירידה במידת האלסטיות של הנרתיק.

לגבי הנרתיק תקפה האמרה הגורסת: USE IT OR LOSE IT - “השתמשי בו או שתאבדי אותו", וזה נכון! יש נשים שגופן מוסיף ומייצר אסטרוגנים ממקור שאינו שחלתי, השומרים על אלסטיות הנרתיק ומאפשרים המשך הנאה מיחסי מין.

עם זאת, עקב שינויים החלים במרבית המקרים באיברי המין וגורמים להופעת תסמינים, כגון יובש בנרתיק בגלל דקותם של רירית הנרתיק וקירותיו, בעת קיום יחסי מין, החיכוך שנוצר בין איבר המין הזכרי לבין הנרתיק היבש והצר מכאיב ולעתים אף גורם לדמם בנרתיק.

החלק הסופי של צינור השופכה, המנקז את השתן מכיס השתן, אף הוא תלוי בהורמון האסטרוגן, ועם הירידה ברמת האסטרוגן הופך הצינור לאלסטי פחות, עלול להיפגע בעקבות קיום יחסי מין, וזיהומים עלולים לחדור דרכו ביתר קלות אל עבר דרכי השתן.

השינויים בנרתיק, החלים בעקבות הפחתה בייצור האסטרוגן ובהפרשתו, ניתנים לתיקון מוחלט באמצעות טיפול אסטרוגני מקומי בצורת נרות או קרמים למיניהם, או באופן שיטתי בכדורים דרך הפה. ואולם ההחלטה על אופן הטיפול ההורמונלי תלויה בגורמים נוספים ובמצב הבריאות הכללי.

יש אמנם מצבים שבהם גם התיקון המקומי בנרתיק באמצעות האסטרוגן לא יביא שיפור של ממש בהנאה ביחסי המין, אך המצבים הללו נדירים הרבה יותר. וכאן יש כבר צורך לנסות ולהעמיק את ההבנה בעניין איכות היחסים שיש לך עם בן זוגך ובתחושת המיניות שלך. במצבים מסוימים, הן טיפול חלופי באסטרוגן והן הבנת מערכת היחסים עם בן הזוג אינם פותרים את בעיית החשק המיני, ואז יש לשקול טיפול בהורמון המין הזכרי טסטוסטרון, שהוכח כיעיל להגברת החשק המיני.

עם זאת, ברור שכל הטיפולים ההורמונליים לא יועילו, אם תחדלי מקיום יחסי מין. אם דווקא בתקופה זו נפרדת מבן זוגך, אבל את מעוניינת לשמר את יכולתך לקיים יחסי מין בעתיד, מטפלי המין למיניהם ממליצים על שמירת איברי המין באמצעות אוננות. באמצעי זה את יכולה, בלא כל מבוכה, ללמוד על הגירויים המביאים אותך לידי אורגזמה. יש גם הממליצים להשתמש באבזרים כגון ויברטור, מלבד שימון טוב של הנרתיק; כשתפגשי בבן זוג, ותהיי מעוניינת לקיים יחסי מין, יהיה הנרתיק שלך מוכן, וגם הבנתך את עצמך תהיה רבה יותר.

זוגות רבים הנשואים באושר שנים רבות מתקשים לשמר את ההתלהבות מקיום יחסי המין, גם אם חיי הנישואים שלהם מוצלחים ביותר. דווקא כאשר הילדים גדלים ועוזבים את הבית, עומס העבודה היורד, ובגרותך וההיכרות העצמית עם גופך ומיניותו הן בשיאן, עשוי לבוא שיפור ביחסי המין. ואולם בכך יש להשקיע אנרגיה. יש זוגות המחליטים במודע שלא לקיים עוד יחסי מין, ושומרים על מערכת חיי נישואים מאושרים בלא מין, אבל, כל המחקרים שנעשו עד כה בנושא מצביעים על נטייה רבה יותר להנאה מיחסי קרבה, אהדה ואמון, כאשר היחסים בין בני הזוג כוללים יחסי מין טובים ומהנים.

לפיכך כדאי לנסות ולהשקיע בשיפור ובגיוון של יחסי המין, למשל לעבור לחדר שינה אחר, לקיים יחסי מין בשעות שונות של היום, להיעזר בספרי מין או בסרטי מין, לנסות תנוחות מיניות שונות, גירויים אורליים וידניים, והכי חשוב- לדבר על המין עם בן הזוג, להדריכו, לשתפו בבעיות ובתענוגות, ואם קיים הרצון - ההצלחה מובטחת!

אמצעי מניעה

כתקופת גיל המעבר, עד להפסקה מוחלטת של הביוץ, עדיין ייתכן היריון בלתי רצוי. לפיכך מומלץ בתקופת המעבר, עד להפסקה מוחלטת של הביוץ, להשתמש באמצעי מניעה, כדי להימנע מתקלות בלתי רצויות. מבחינת אמצעי מניעה יש לפנייך כמה אפשרויות:

  • גלולות למניעת היריון. הופכות יותר ויותר מקובלות גם בגילאים המאוחרים. עם זאת, מומלץ להשתמש בהן רק כאשר אין אפשרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים.
  • קונדום ודיאפרגמה. אמצעי מניעה מצוינים, אך הם כרוכים בנכונות ובאדיקות מצדהמשתמשים בהם.
  • התקן תוך-רחמי. זהו אמנם אמצעי נוח, אך הוא עלול לגרום לדימומים חזקים בתקופה אשר ממילא עולה שכיחותם של דימומים חזקים, ולכן לעתים אין אפשרות להשתמש בו.
  • סגירת חצוצרות. התערבות ניתוחית בלתי הפיכה, שבה סוגרים את החצוצרות, ולפיכך לא מתאפשרת פגישה בין הביצית לזרע. יתרונה הגדול של השיטה הוא ביעילותה (100%). לרוב, משתמשים בשיטה זו רק כאשר נכשלו שאר אמצעי המניעה או כאשר הגוף עלול להינזק קשות בגלל היריון בלתי רצוי.

אין לסמוך על שיטת "הימים הבטוחים", שבה נמנעים מקיום יחסי מין בימים שצפוי בהם ביוץ, שכן בתקופה זו הביוצים אינם סדירים כלל, ואין כל אפשרות לצפות מראש מתי יהיה ביוץ ומתי עלינו להימנע מקיום יחסי מין. כלומר, נושא השימוש באמצעי מניעה בתקופה זו סבוך למדי, ועלייך להגיע יחד עם הרופא/ה המטפל/ת לאמצעי שיהיה נוח, בטוח ובעל תופעות לוואי מועטות ככל האפשר.