פרו ורבו בשנות האלפייםכמעט כל זוג שמתכנן ילד יודע, שרק לאחר שנה של ניסיונות להיכנס להריון צריכה להידלק נורה אדומה, אבל במציאות החששות מתחילים אצל רבים מהזוגות הרבה לפני כן.ד"ר מיכאל אטלס,מומחה למחלות נשים, הפרעות פריון ומיילדות על פי ההגדרה הרפואית, אי פריון הוא חוסר הצלחה להרות בתום שנה של יחסי מין רצופים ללא אמצעי מניעה, אך כל רופא נשים העוסק בתחום יודע עד כמה התיאוריה רחוקה מן המציאות. הסיבה לכך היא שמדובר על הפרעה שיש לה מטען רגשי רב, ומידת החומרה בה קשורה קשר חזק ברקע האתני, בתרבותי ובדתי, בעוצמת הלחץ הסביבתי, באישיות של כל אחד מבני הזוג ובמערכת היחסים ביניהם. אל על פי כן, ידוע כי 90% מהזוגות "יהרו" תוך שנה, וזאת על בסיס הנתון שהסיכוי להריון בכל מחזור איננו עולה על 30%-20%. אין לערב את המושג אי פריון (Infertility) שמגדיר מצב זמני, עם המושג עקרות המושג תת פריון (Sub-Fertility) מגדיר מצב שבו דרושים לזוג חודשים רבים כדי להרות, אך הם אינם נזקקים לטיפול. אי פריון ראשוני הוא מצב שבו לא היה הריון כלל. אי פריון משני הוא מצב שבו קיים קושי להרות לאחר שכבר היה הריון אחד לפחות, וזאת ללא קשר להצלחתו, כלומר גם קושי להרות לאחר הפלה נחשב לאי פריון משני. הסיבות לאי פריוןקושי להרות קיים אצל כ-10%-15% מהזוגות. ב-40%-55% הגורם לבעיה אצל האישה, והליקוי יכול היות הורמונלי וקשור להפרעה בתהליך הביוץ, או מכני עקב בעיה בצוואר הרחם, בתוך חלל הרחם, בחצוצרות או בסביבתן. ב-25%-40% מהמקרים הבעיה היא אצל הגבר, ומקורה בליקויים שונים בזרע או בעיה חסימתית, מולדת או נרכשת בצינוריות הזרע. ב-10% מהמקרים מאובחן ליקוי אצל שני בני הזוג. ההפרעה עלולה להיות נעוצה גם בקשר הזוגי, ביחסי מין לא תקינים, באי קיום יחסי מין, או בתדירותם הנמוכה. לקבוצתה זו שייכים גם הזוגות, אשר עקב הקפדה על חוקי הטהרה וההכרח לספור שבעה "ימים נקיים", מקיימים יחסי מין כאשר הביצית, שאורך חייה אינו עולה על 24 שעות, כבר אינה בנמצא. ב-10% מהמקרים הסיבה לאי הפריון אינה ידועה. אין ספק שהמצוקה הקשה של הזוג, הפגיעה בתדמית והתסכול, בנוסף ללחצים החיצוניים, גורמים למתח רב ומוסיפים נדבך נוסף לבעיה. כל מזינה ההפרעה את עצמה במעין מעגל שלילי ככל שנוקף הזמן מבלי להשיג הריון. השפעת הגילעם עליית גיל האישה פוחתים סיכוייה להיכנס להריון. הירידה בפוריות מתחילה מגיל 35 באופן איטי מאד, והניסיון מהפריה חוץ-גופית מראה ירידה בולטת בשיעורי ההצלחה מעבר לגיל 40, והיעדר כמעט מוחלט של הריונות אחרי גיל 45. הגורם לכך הוא ירידה במספר הביציות הזמינות, וכן באיכותן. עם זאת, אין ירידה בולטת ביכולת האישה לאכסן הריון. זו הסיבה לשיעור ההצלחה הגבוה יחסית של הריונות אצל נשים בגילאים אלה לאחר תרומה של ביצית. קיימת גם ירידה בפוריות הגבר עם הגיל, אם כי זו פחות בולטת. הביקור הראשוןזוגות רבים פונים לטיפול זמן רב לפני שנתנו לעצמם את מירב הסיכויים להריון עצמוני. מלאכתו של הרופא צריכה איפה להתחיל בהסבר ובהרגעה, ולעיתים, בכך היא גם מסתיימת. בעיית אי הפריון, למרות היותה מאובחנת ולעיתים אף מוצגת כבעיה של האישה או הגבר, היא בעיה של שני בני הזוג בכל מקרה. כך היא גם צריכה להיתפס הן על ידם והן על ידי הרופא המטפל. רגשי אשמה והטחות הדדיות רק יגבירו את המתח, יקשו על הטיפול ויקטינו את הסיכויים להצלחתו. על כן אין ספק שלביקור הראשון צריכים להופיע שני בני הזוג יחדיו. לאחר שיחה מדוקדקת על הסיפור הרפואי של בני הזוג, עברם, הרגליהם, יחסיהם וסיפורם המשפחתי, שניהם יעברו בדיקה גופנית יסודית, שתכלול את מבנה אברי המין החיצוניים והפנימיים שלהם. אצל האישה תתבצע גם בדיקת אולטראסאונד של האגן. בדיקות בלתי פולשניותהבדיקות הנדרשות להערכה מדוייקת של המצב הן:
בדיקות פולשניות
אפשרויות טיפולעל מנת שיווצר הריון, יש צורך בהפרית הביצית על ידי תא הזרע, בחלוקה תקינה של הביצית המופרית לאורך החצוצרה על לרירית רחם ובהשתלבותה התקינה ברירית. הפרעה יכולה לחול בכל אחד משלבים אלה. טיפולים תרופתיים פשוטים המקצרים את הדימום הווסתי או דוחים את הביוץ, יאפשרו לזוגות מקיימי מצוות לקיים יחסים במועד הנכון במחזור. במקרים שהדבר אינו עוזר, ניתן להציע הפריה מזרע הבעל סמוך לביוץ, דבר שאינו נוגד את ההלכה, למרות שהאישה עדיין אינה מותרת. במקרים אחרים, בהתאם לתוצאות הבירור, ניתן להציע את הטיפולים הבאים:
בהפריה החוץ גופית נשלפות ביציות מהשחלות לאחר גירויין התרופתי, והן מופרות על ידי תאי זרע מחוץ לגוף (IVF), לעיתים בהזרקה ישירה של הזרע לביצית ומוחזרות לאחר הפריתן לרחם. ישנם שני סוגים של הפריה מלאכותית: ZIFT- הביצית המופרית חוזרת למקומה הטבעי בחצוצרה במקום לרחם, ו-GIFT- מחדירים דרך לפרוסקופ את תאי הזרע ואת הביציות לחצוצרה, ושם מתחוללת ההפריה בסביבתה הטבעית. נשים שביציותיהן אינן מופרות בניסיונות חוזרים ונשים שעברו את גיל המעבר (45) יכולות להנות מתרומת ביצית, כלומר משימוש בביצית של אישה צעירה יותר הפרייתה עם זרע בן זוגה והחזרת הביצית המופרית לרחם המטופלת. תרומת הביצית, כמוה כתרומת הזרע, יכולה גם להיות פתרון לבעיות גנטיות של האישה או של הגבר. כל השיטות הפולשניות נתונות לתופעות לוואי ולסיבוכים אפשריים. שיעור הצלחתן איננו עובר, במקרה הטוב, את שיעור ההצלחה של הטבע, דהיינו, סביב 30%-20%, ולכן יש לנקוט אותן אך ורק ולאחר מתן מירב הסיכוי להריון עצמוני ומירב הסיכוי לשיטות טיפול פחות פולשניות ועם שיעורי הצלחה טובים. |