דרמטיטיס

(Dermatitis)

 ד"ר דן בן-אמתי,

מנהל היחידה לדרמטולוגיה פדיאטרית, מרכז שניידר לרפואת ילדים.

קבוצת מחלות עור דלקתיות –כונו בעבר בשם אקזמה (Eczema) - אשר משמעותו ביוונית "גולש על גדותיו", וזאת מכיוון שבצורתה החריפה באה המחלה לביטוי באודם, בצקת והפרשה. מונח זה כבר אינו בשמוש.

דלקת עור ממגע

ניתן לחלק דרמטיטיס זו (Contact Dermatitis) לשתיים:

  • דרמטיטיס הנובעת ממגע עם חומר המגרה את העור בצורה בלתי ספציפית (בכל אדם). זהו ה-Primary Irritant Contact Dermatitis.
  • Allergic Contact Dermatitis - כאן מדובר בתגובה של רגישות יתר מושהית, והיא תופיע במספר קטן של נחשפים אשר רגישים לחומר.

משתי הצורות הללו, הצורה הראשונה היא השכיחה יותר.

Primary Irritant Contact Dermatitis

החומרים המגרים יכולים להיות שונים: אצל ילדים הרוק הוא השכיח מכולם והוא גורם לדרמטיטיס בפנים ובקפלי הצוואר (במיוחד במוצצי אצבע או מוצץ או בילדים עם ריור מוגבר). בילדים יותר גדולים שיש להם שפתיים יבשות, ליקוק חוזר עלול לגרום לדרמטיטיס סביב השפתיים. גם חומרים חיצוניים עלולים לגרום לגירוי: תרופות למיניהן ותכשירי סבון חזקים הם השכיחים. גם דרמטיטיס מחיתולים - Diaper Dermatitis, נכללת בקבוצת המגרים הראשוניים.

דלקת עור ממגע איריטנטית מתפתחת בעקבות חשיפה לחומר הגורם ברכוזים מספיק גבוהים, ולזמן מספיק ארוך, לא דרושה לשם כך חשיפה קודמת. גורמים שונים מגבירים את חדירות עור, ובכך מחמירים את הפגיעה כמו לחות, חום, לחץ, שפשוף, עובי העור באזור המגורה, וכדומה.

Allergic Contact Dermatitis

זוהי כאמור תגובת רגישות יתר מושהית, ובה משתתפים תאים לימפוציטים (מטיפוס T) המגורים על ידי אלרגן המונח על פני העור וחודר לתוכו (בדרך כלל מדובר בהפטן הנקשר לחלבון ונודד איתו לקשר הלימפה, שם מתרחש הריגוש הראשוני). תהליך הרגוש נמשך מספר ימים, ואם האלרגן מצוי עדיין באזור החשיפה, תופיע הדרמטיטיס. בהיתקלות שנייה עם אותו אלרגן, תתעורר תגובה כבר לאחר 8-12 שעות מעת החשיפה. יכולות לחלוף שנים עד שאדם יפתח רגישות יתר כנגד חומר מסויים והגרוי עקב כך יכול להיות מוגבל לאזור מסויים בגוף או כללי.

התופעות בעור לא תמיד ניתנות להבדלה מדרמטיטיס שבמגע. אופייני אודם ניכר וגרד עז, ולעתים גם נגעים שלפוחיתיים. בגירוי כרוני מתפתחת אקזמה כרונית (עם ליכיניפיקציה ושינויים בצבע העור). האבחנה נעשית על ידי תבחיני מטלית, שבהם נחשף העור משך 48 שעות לחומר החשוד. בדרך כלל התבחין אינו מבוצע עם חומר בודד, אלא עם מספר רב של חומרים הקיימים בערכות מוכנות. תבחין המטלית הינו בעל משמעות כאשר הוא מבוצע על סמך אנמנזה וממצאים בבדיקה. תוצאה חיובית בבדיקה ללא ממצא קליני תומך לקיומה של רגישות או עדות לקיום חשיפה לחומר החשוד, הינו חסר משמעות.