פרמקולוגיה

בשירות הספורט

בשנת 1998 הזדעזעו חובבי הספורט בעולם ממותה הפתאומי של האצנית האגדית פלורנס גריפית ג'וינר, והיא בת 38 בלבד, באותו הזמן דחה בית-הדין בקנדה את ערעורו של בן ג'ונסון על הרחקתו לצמיתות בגין שימוש חוזר בסטרואידים אנאבוליים, שני הסיפורים שהצטלבו באופן מפתיע מובילים אותנו לאחד הנושאים "החמים" בספורט - עולם הסימום.

מולי אפשטיין

האגף לרפואת ספורט ולמחקר ע"ש ריבשטיין - מכון וינגייט
מזכיר הועדה למניעת סמים בספורט שליד הועד האולימפי הישראלי      

21 ספטמבר 1988, על המסלול האולימפי בסיאול, מתייצבות שמונה האצניות שהגיעו לגמר בריצת ה-100 מטרים. בולטת מכולן, הן בהופעתה החיצונית והן בזכות הדומיננטיות המוחלטת שלה בריצות המוקדמות, שיאנית העולם הטרייה פלורנס גריפית ג'וינר. עליונותה הבולטת של פלו-ג'ו מעניקה לה מדליית זהב אולימפית ראשונה מתוך השלוש שתזכה בהן במישחקים אלה, בזמן לא יאומן של 10.49 שניות.

פחות משעה לאחר מכן נערכת הריצה המקבילה לגברים: עימות נוסף בין שיאן העולם בן ג'ונסון לאלוף האולימפי מלוס-אנג'לס - קרל לואיס. בסיומה של הריצה קובע בן ג'ונסון שיא עולם מדהים - 9.79 שניות, ודוחק את לואיס ההמום למקום השני עם 9.92 שניות.

24 שעות מאוחר יותר מוכה התנועה האולימפית בתדהמה. בבדיקות הסימום שנערכו למנצחי ה-100 מ' מתגלים בדגימת השתן של בן ג'ונסון מטבוליטים של סטרואיד אנאבולי בשם סטאנוזלול. ג'ונסון מגורש בבושת פנים מסיאול, מדליית הזהב נשללת ממנו ואיתה גם שיא העולם שקבע.

רק עשר שנים חלפו. בספטמבר 1998 מזדעזעים חובבי הספורט בעולם ממותה הפתאומי, בגיל 38, של פלורנס גריפית ג'וינר - שיאנית העולם בריצות 100 ו-200 מטר.

באותו הזמן, במקום אחר, דוחה בית-הדין הקנדי את ערעורו של בן ג'ונסון בן ה-37 על הרחקתו לצמיתות מתחרויות בגין שימוש חוזר בסטרואידים אנאבוליים.

שני הסיפורים, שהצטלבו באופן מפתיע, מובילים אותנו לאחד הנושאים "החמים" בספורט - עולם הפרמקולוגיה והסימום.

הסימום בספורט איננו תופעה חדשה. סמים חדרו לספורט מאותו היום שבו החלו לחלק פרסים על ניצחונות. כבר ביוון העתיקה נעשו ניסיונות, פרימיטיביים אמנם, לשפר ביצועים גופניים באמצעים מלאכותיים: רופא בשם גאלן לקח פרסות של חמור, טחן אותן וערבב עם מי ורדים. את המשקה המוזר הזה הוא נתן לספורטאים, אולם אין שום עדויות ש"שיקוי הפלא" הזה אמנם סייע להם.

2000 שנה מאוחר יותר, ב-1904, הרץ שהוביל בריצת המרתון האולימפי, ג'ון היקס, חש עייפות קלה. בלי בושה ניגש אליו המאמן ונתן לו תערובת של ברנדי, ביצה לא מבושלת וסטריכנין. היקס בלע את המשקה ודהר לניצחון במרתון האולימפי.

מאז ועד היום עשה עולם הסימום הספורטיבי כברת דרך עצומה. ממדי התופעה הלכו והתעצמו עם השנים, וכיום הם מכלים כמעט כל חלקה טובה בספורט ההישגי.

פריצת הדרך העיקרית בשימוש בתרופות לשיפור הישגים בספורט החלה בשנות ה-40, עם הופעתם של הסטרואידים האנאבוליים בשוק העולמי. התגברות נגע השימוש בחומרים אלה ואחרים הובילה להחלטה כי יש לאסור שימוש בחומרים משפרי הישג. ואכן, בשלהי שנות ה-60 החליט הוועד האולימפי הבין-לאומי על שורה של פעולות במטרה לבער את הנגע. הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הגדירה את קבוצת החומרים האסורים בשימוש, חוקקה חוקים וקבעה עונשים לנתפסים. עם זאת, טרם היו אז בידי הוועד האולימפי כלים מדויקים לזיהוי של מגוון התרופות האסורות שהיו כלולות ברשימה של אותם הימים.

במשך השנים חלה התפתחות עצומה, הן בטכניקות הגילוי והאיתור החדשניות (מסספקטרומטר וגז כרומטוגרפיה) והן בממדיה של רשימת החומרים האסורים בשימוש. לאחרונה יצא יו"ר הוועד האולימפי הבין-לאומי, חואן אנטוניו סמאראנש, בקריאה שיש לדלל את רשימת התרופות והחומרים האסורים בשימוש. לדעתו, הרשימה "מנופחת" מדי ויש להשמיט מתוכה את כל אותם חומרים שאינם גורמים לנזקים אף-על-פי שהם ידועים כמשפרי הישג. האם זוהי קריאה ראשונה למתן לגיטימציה לשימוש בחומרים משפרי הישג ולביטול הדרגתי של הפיקוח על הסימום? ימים יגידו.

שיטות וחומרים אסורים

לפני שנסקור את קבוצות החומרים האסורים (על-פי חוקת הוועד האולימפי הבי"ל), חשוב להגדיר את השימושים שהמונח "סימום בספורט" מתייחס אליהם:

1. שימוש בחומרים השייכים לקבוצות התרופות האסורות. החומרים הם:

  • חומרים ממריצים.
  • חומרים משככי כאב.
  • חומרים אנאבוליים (כולל סטרואידים אנאבוליים אנדרוגניים ובתא-2 אגוניסט).
  • חומרים משתנים.
  • הורמונים פפטידים וגליקופרוטאינים.

2. שימוש בשיטות אסורות. ואלה הן:

  • סימום דם.
  • התערבות פיזית, כימית ופרמקולוגית.

3. קבוצות של חומרים בהתאם להגבלות:

  • אלכוהול.
  • מריחואנה.
  • הרדמה מקומית.
  • קורטיקוסטרואידים.
  • חוסמי בתא.

1. קבוצות החומרים האסורים

א. חומרים ממריצים

זוהי קבוצת חומרים, בעיקר אמפטמינים, בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה. חומרים אלה נלקחים בעיקר בסמוך לתחרות, וזאת כדי להגביר את היכולת התחרותית.

לשימוש באמפטמינים סימנים מחשידים: אי-שקט פסיכומוטורי, הפרעות בשינה, אופוריה, פעילות-יתר, תוקפנות, חוסר תיאבון, שטף דיבור עד מצבים פסיכוטיים, חשדנות, פראנויה או מצבי דיכאון.

שימוש במינונים גבוהים כרוך בסיכונים של שינויים בלחץ הדם והפרעות בפעולות הלב, ובמקרים קיצוניים גם התכווצויות והפרעות נשימתיות. שימוש כרוני עלול לגרום לנזק לכלי דם במוח ולפסיכוזה.

להלן דוגמאות לחומרים מקבוצת הממריצים:

Amineptine, Amiphenazole, Amphetamines, Bromantan, Caffeine*, Carphedon, Cocaine, Ephedrines**, Fencamfamine, Mesocarb, Pentylentetrazol, Pipradol, Sallbutalmol***, Terbutaline*** ועוד.

* באשר לקפאין: ההגדרה לגבי ממצא חיובי תלויה בריכוזו בשתן: הריכוז לא יעלה על 12 מיקרוגרם למיליליטר.

** באשר לאפדרין וחומרים נוספים (כגון קאטין ומתילאפדרין): הגדרה חיובית היא 5 מיקרוגרם ויותר במ"ל שתן.

*** חומרים הניתנים באמצעות משאף מאושרים לשימוש בתנאי שהספורטאי הפקיד מראש בידי הרשות הרפואית הרלוונטית אישור רפואי על מהות הטיפול.


ב. חומרים משככי כאב

החומרים האסורים בשימוש והנכללים בקבוצה זו הם:

Dextromoramide, Diamorphine (Heroin), Methadone, Morphine, Pentazocine, Pethidine ועוד.


ג. חומרים אנאבוליים

קבוצה זו כוללת את הסטרואידים האנאבוליים האנדרוגניים ואת קבוצת הבתא-2 אגוניסט.

הסטרואידים הם קבוצה של חומרים טבעיים או סינתטיים, הדומים במבנה הכימי שלהם להורמון המין הזכרי - הטסטוסטרון. לכל הסטרואידים, הכוללים כ-100 סוגים שונים, שני סוגי פעילות: אנדרוגני, הגורם להתפתחות של תכונות זכריות, ואנאבולי, המגרה בנייה של רקמת שריר. שימוש מתמשך או מחזורי בסטרואידים אנאבוליים מגביר את היכולת להתאמן קשה יותר, תורם לתהליך מהיר יותר של התאוששות ובנייה מחדש וגורם לעלייה במסה ובכוח השריר.

ספורטאים מקצוענים נוטלים סטרואידים אנאבוליים בעיקר בתקופות האימונים שלפני עונת התחרויות. מפאת האיסור שהוטל על מוסדות הספורט והנהגת בדיקות לגילוי השימוש בחומרים אלה, הספורטאים מקפידים להפסיק להשתמש בהם כמה שבועות לפני התחרות. פרק-זמן זה מאפשר לגוף "להתנקות" משרידי התרופה, וכך הספורטאי לא ייתפס בבדיקות הסימום. כיום נהוגות טכניקות נוספות להעלמת עדויות. נעמוד עליהן בהמשך.

השימוש בסטרואידים כרוך בתופעות לוואי, בחלקן חמורות, ולכן נטילתם שלא בהתאם להתוויה וללא פיקוח רפואי הולם הוא אסור ומסוכן. שימוש מתמשך ומחזורי בסטרואידים במינונים גבוהים עלול לגרום, לנשים ולגברים, לפגיעות גופניות חמורות: פגיעה בתפקודי כבד הגורמת לצהבת, אי-ספיקת כבד, דימומים בכבד ובמקרים חמורים - גידולים סרטניים בכבד. כמו כן - נזק ללב ולעורקים הכליליים, עלייה ברמת השומנים בדם, עלייה בלחץ הדם, פצעי אקנה וגם בעיות התנהגותיות המשפיעות על תפקוד קוגניטיבי ו/או אקטיבי, כולל סכנה של אפיזודות פסיכוטיות, פראנויה או מניה דיפרסיה.

תופעות לוואי השכיחות בקרב גברים בלבד הן כמות זרע נמוכה, סטריליות, התקשות והקטנה של האשכים, אין-אונות וגדילת השדיים. חלק משינויים אלה הם הפיכים, אך עלולים להימשך זמן רב. תופעות לוואי הייחודיות לנשים כוללות אובדן המחזור החודשי, הפרעות בביוץ, שינויים באיברי המין, התקרחות, צמיחת שיער בפנים ושינויים בקול. חלק משינויים אלה אינם הפיכים.

דוגמאות לחומרים הנכללים בקבוצת הסטרואידים האנאבוליים-אנדרוגניים: Androstenedione, Clostebol, Dehydroepiandrosterone (DHEA), Fluoxymesterone, Metandienone, Nandrolone, Oxandrolone, Stanozolol, Testosterone* ועוד.

*יחס הגדול מ-6 ל-1 בין ריכוז הטסטוסטרון (T) לריכוז קאפיטסטוסטרון (E) מעיד על מקרה חיובי. אם מוכח כי היחס הגבוה נובע ממצב פיזיולוגי נתון או קשור למחלה כלשהי (כגון הפרשת ריכוז נמוך של אפיטסטוסטרון, גידול המשפיע על ייצור אנדרוגנים, חסר אנזימטי), אזי הספורטאי מזוכה מאשמה.

דוגמאות לחומרים מקבוצת הבתא-2 אגוניסט (שימוש סיסטמי בחומרים אלה עלול לגרום לאפקט אנאבולי חזק): Clenbuterol, Fenoterol, Salbutamol, Salmeterol, Terbutaline ועוד.


ד. חומרים משתנים

ספורטאים משתמשים בחומרים משתנים כדי להפחית במהירות במשקל גופם לפני תחרות (בענפי קרב למשל, שבהם מתחרים לפי קבוצות משקל). חומרים אלה משמשים גם למיסוך ולטשטוש עקבות של שימוש בחומרים אסורים אחרים (באמצעות הגדלת נפח השתן והקטנת ריכוזם היחסי של המטבוליטים שנוצרו בגופו של הספורטאי כתוצאה משימוש בחומרים אסורים).

החומרים הכלולים בקבוצה זו:

Acetazolamide, Bumetanide, Chlorthalidone, Ethacrynic Acid, Furosemide, Hydrochlorothiazide, Mannitol, Mersalyl, Spironolactone, Triamterene ועוד.


ה. הורמונים פפטידים וגליקופרוטאינים.
קבוצה זו כוללת את החומרים הבאים:

  1. Chorionic Gonadotrophin
    (human Chorionic Gonadotrophin - hCG)
  2. Corticotrophin - ACTH
  3. Growth hormone - Somatotrophin, hGH (הורמון גדילה):

    השימוש בהורמון הגדילה בקרב ספורטאים נובע מהרצון להגדיל את ממדי הגוף ולהקטין את המסה השומנית, מבלי להסתכן בהיתפסות במבדקי הסימום. גם היום, למרות ההתפתחות הטכנולוגית ושכלול אמצעי הבדיקה, לא ניתן לאתר ספורטאי שהשתמש בהורמון הגדילה בתקופה שקדמה למבדק הסימום.

    כבר בשנות ה-30 נצפה כי מתן הורמון גדילה לבעלי חיים גרם להגדלת המסה השרירית, לירידה באחוז השומן ולהאצת הגדילה הגופנית. בשנות ה-50 למדו המדענים כי הורמון הגדילה אינו מהווה גורם בלעדי לאפקט הגדילה, אלא מעודד יצירת גורמי גדילה הידועים בשם סומטומדינים.

    להורמון הגדילה הנלקח במינון-יתר ישנן תופעות לוואי. הבולטת ביותר היא אקרומגליה (ענקות), המתבטאת בגידול-יתר של איברים, עצמות ורקמות חיבור. תופעות נוספות הן התארכות של אצבעות הידיים והרגליים, סכרת, מחלות לב ובלוטת התריס, הפרעות במחזור החודשי, ירידה בתשוקה המינית וירידה בתוחלת החיים.

    כיום מיוצר ההורמון בטכניקות של הנדסה גנטית ומחירו, בהשוואה לעבר, ירד באופן משמעותי.

  4. EPO - Erythropoitin (אריתרופויטין)

    אריתרופויטין הוא הורמון המיוצר בכליה ותפקידו להגביר ייצורם של תאי דם אדומים (RBC).

    תאי הדם האדומים מכילים את חלבון ההמוגלובין שאחראי להובלת החמצן בדם העורקי אל הרקמות הפעילות.

    הגברת היכולת של נשיאת חמצן באמצעות העלאת ריכוז ההמוגלובין בדם מאפשרת הגברת המטבוליזם האירובי ועמו שיפור בביצועי סבולתן למשל - בריצות למרחקים ארוכים, ברכיבה על אופניים, בביאתלון ובטריאתלון.

    כיום, בעקבות מקרי מוות רבים של רוכבי אופניים, הוצע כי בנוסף לבדיקות השתן המקובלות (שבמרבית במקרים אינן מסוגלות לאתר ספורטאים שהזריקו לגופם אריתרופויטין), תבוצענה בדיקות דם לספורטאים בענף הרכיבה.

    התאחדות האופניים הבין-לאומית קבעה כי ספורטאי שריכוז ההמטוקריט בדמו יעלה על 50 אחוז לא יורשה ליטול חלק בתחרויות שבהן נעשים מבדקי סימום.

2. שיטות אסורות

א. סימום דם

סימום דם מוגדר כעירוי של דם, תאי דם אדומים או תוצרי דם אחרים לספורטאי באמצעות עירוי. שיטה זו מבוצעת בדרך כלל על-ידי הקזת דמו של הספורטאי בתקופת אימונים והחדרת העירוי בסמוך לתחרות נתונה. בטכניקה זו ניתן להעלות את ריכוז ההמוגלובין ולשפר את היכולת הגופנית בביצועי סבולת. היום פחת השימוש בשיטה זו, עקב המעבר לשימוש באריתרופויטין.


ב. התערבות פיזית, כימית ופרמקולוגית

הכוונה לשימוש בשיטות ו/או בחומרים הפוגמים או המנסים לפגום באמינותה ובתוקפה של דגימת השתן שנלקחה במבדק הסימום. בקטיגוריה זו כלולים: שימוש בקטטר, החלפת דגימת השתן, חבלה בדגימה, דיכוי של יצירת שתן בכליה (כמו השימוש ב-Probenecid) ושימוש בחומרים המשנים את ריכוז הטסטוסטרון ביחס לאפיטסטוסטרון* או ברומנטן.

* ריכוז אפיטסטוסטרון של יותר מ-200 ננוגרם למ"ל שתן עשוי להיחשב כהתערבות חיצונית.

3. קבוצת חומרים בהתאם להגבלות

א. אלכוהול

על-פי הסכם בין התאחדויות הספורט הבין-לאומיות והרשויות האחראיות, ניתן לבצע אנליזה לאיתור אתנול בשתן שנלקח בדגימת סימום. תוצאה חיובית עלולה להוביל לנקיטת עונשים.


ב. מריחואנה

על-פי ההסכם עם הגופים שלעיל ניתן לבצע אנליזה לאיתור קאנאבינואידים (חומר המופיע גם בחשיש). תוצאה חיובית עלולה להוביל לנקיטת עונשים.


ג. הרדמה מקומית

הזרקה של חומרי הרדמה מקומית מותרת בתנאים הבאים:

  • Bupivacaine, Lidocain, Mepivacaine, Procain, וכו' מותרים בשימוש, אולם קוקאין אסור. חומרים הגורמים להיצרות של כלי הדם (ואזוקונסטריקציה), כמו אדרנלין, מותרים בשימוש יחד עם חומרי הרדמה מקומית.
  • בהזרקה מקומית או תוך-מיפרקית.
  • רק במתן הצדקה רפואית.

על-פי הסכם בין התאחדויות הספורט הבין-לאומיות והרשויות האחראיות, יש ליידע בכתב את הסמכות הרפואית באירוע נתון באשר לשימוש בכל אחד מקבוצת החומרים של הרדמה מקומית שהוזכרו לעיל, למעט במקרה של טיפול שיניים. בהודעה בכתב יש לכלול את האבחון, המינון ותדירות הטיפול. הודעה זו צריכה להימסר לפני תחילת התחרויות, או מיד לאחר הזריקה שניתנה לספורטאי, אם הוא נזקק לה במהלך התחרות עצמה.

ד. קורטיקוסטרואידים

השימוש בקורטיקוסטרואידים אסור למעט במקרים הבאים:

  • בשימוש חיצוני (בפה, על גבי העור, בטיפות-אף או עיניים ובאזור פי הטבעת), אולם לא בהחדרה לפי הטבעת.
  • בשימוש במשאף
  • בזריקה מקומית.

הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבין-לאומי מחייבת דיווח על ספורטאים הצורכים קורטיקוסטרואידים במשאף לטיפול באסתמה במהלך תחרויות. כל רופא המעוניין לאשר שימוש בקורטיקוסטרואידים באמצעות משאף או בזריקה מקומית או תוך-מיפרקית חייב לצייד את הספורטאי במכתב שיוגש לרשות הרפואית הרלוונטית לפני תחילת התחרויות.


ה. חוסמי בתא

קבוצת חומרים זו, הגורמת להורדה של קצב פעימות הלב, נפוצה בעיקר בקרב ספורטאים המשתתפים בענפים המחייבים ריכוז ושקט כגון קליעה למטרה. להלן כמה דוגמאות של חומרים מקבוצה זו: Acebotolol, Alprenolol, Atenolol, Metoprotolol, Nadolol, Oxprenolol, Propranolol, Sotalol ועוד.

חשוב לציין כי קבוצת חומרים זו אינה נבדקת באופן שגרתי בכל דגימות השתן הנשלחות למעבדות המורשות, אלא על-פי סוג הספורט הרלוונטי לשימוש בחומרים אלה.

סיכום תקנות הוועד האולימפי הבין-לאומי
באשר לשימוש בתרופות המצריכות אישור רפואי

* Terbutaline, Salbutamol, Salmeterol כל שאר החומרים הבתא-אגוניסטיים אסורים בשימוש.

** למעט קוקאין שאסור בשימוש.

*** על-פי הסיכום עם כמה התאחדויות ספורט בין-לאומיות, יש צורך באישור בכתב.

שיטות לבדיקה ולאיתור של חומרים אסורים בשימוש -

מבדקי סימום

מבדק הסימום התקף כיום נעשה באמצעות דגימת השתן שנתן הספורטאי, בפיקוח צוות בודקים. במקרים מסוימים, על-פי חוקת הענף, נלקחות בנוסף לדגימות השתן גם דגימות דם במטרה לנסות ולאתר טכניקות רמייה נוספות (כמו "סימום דם"). בין ההתאחדויות שכללו הליך זה בתהליך הדיגום ניתן לציין את התאחדות האופניים, שבדיקת הדם משמשת עבורה לסינון מתחרים החשודים בשימוש באריתרופויטין, וזאת באמצעות מדידת ריכוז ההמטוקריט: ריכוז של יותר מ-50% פוסל את הספורטאי מלהשתתף בתחרות. אפשר לציין גם את הוועד האולימפי, המבצע בדיקות מסוג זה בענפים מסוימים במישחקי החורף האולימפיים (כגון ריצת סקי, ביאתלון).

מבדקי הסימום מבוצעים היום גם בזמן תחרויות, ובחלק מענפי הספורט - שלא בזמן תחרויות (Out of Competition Testing):

  • בזמן תחרויות: מבדקי הסימום מבוצעים על-פי נוהל קבוע מראש באשר למספר המבדקים ושיטת הדיגום (לדוגמה: שלושת המקומות הראשונים בכל מקצוען הגרלה מראשן או החלטה שכל שבירת שיא תחייב בדיקה וכיו"ב).
  • שלא בזמן תחרויות: מבדקי סימום אלה מבוססים על אלמנט ההפתעה, וההתראה על ביצועם ניתנת בזמן קצר ביותר (מהתראה מיידית ועד 48 שעות מרגע קבלת ההתראה על הזימון לבדיקה). התאחדויות שהנהיגו שיטה זו מצליחות רק חלקית להגביר את הפיקוח על הספורטאים במהלך העונה כולה ולא רק בתחרויות שאליהן מגיע הספורטאי "נקי" בדרך כלל.

איסוף דגימות שתן

הספורטאים שנבחרו לבצע מבדקי סימום צריכים לקבל הודעה בכתב בדבר היבחרם למתן דגימה. על ההודעה להינתן בסיום התחרות במקצוע שבו התחרה הספורטאי. אם הוא מסרב לחתום על טופס הזימון, או אם לא הגיע לתחנת הדגימה בתוך שעה, ייחשב הדבר כסירוב לבצע את מבדק הסימום.

לאחר שקיבל את הזימון, על הספורטאי להגיע לתחנת הדגימה מהר ככל האפשר. בפרק הזמן שבין מסירת ההודעה להגעה לתחנה ילווה אותו דייל של צוות הדגימה. על הנבדק להישאר בתחנה עד לסיום כל הליכי הדגימה. הוא ימלא את חובתו בביצוע הדגימה רק לאחר שהטיל את כמות השתן הדרושה, ללא תלות בפרק הזמן שיידרש לכך.

הוא יתבקש להטיל לפחות 75 מ"ל של שתן לכלי איסוף שיבחר מתוך מבחר כלים (נקיים ואטומים בניילון) המוצבים לפניו. איסוף הדגימה ייעשה בנוכחות איש צוות מוסמך ובן-מינו של הספורטאי.

על הספורטאי לבחור ערכת בדיקה אטומה, המכילה שני מארזים ובתוכם שני בקבוקונים מסומנים: בקבוקון הדגימה הראשית המסומן באות "A” ובמספר קוד, ואחר באות "B” ומספר קוד הזהה לזה שבבקבוקון "A”. בנוכחות הספורטאי תחולק הדגימה לשני הבקבוקונים שנבחרו. הבקבוקונים והמארזים (הנושאים קוד זהה) ייאטמו בנוכחות הספורטאי. עליו לוודא כי הקוד שעל שניהם יהיה זהה לזה המופיע בטופס הדגימה. דגימות השתן תישלחנה, באמצעות חברת משלוחים בין-לאומית, לאחת מ-25 המעבדות המאושרות על-ידי הוועד האולימפי הבי"ל. אם התגלה חומר אסור בשימוש בבקבוקון "A", הדבר ייחשב כדגימה חיובית והספורטאי יושעה לאלתר. ההשעיה על כל משמעויותיה תבוטל רק אם:

  • בקבוקון "B" לא אושש את ממצאי בקבוקון "A".
  • הוכחה חפותו של הספורטאי בהליך שימוע.
  • הספורטאי לא הושעה על-ידי ההתאחדות הבין-לאומית הענפית, או שהשעייתו בוטלה.

חזון לעתיד

כפי שכתבתי בתחילת המאמר, הודעתו של יו"ר הוועד האולימפי הבי"ל, חואן אנטוניו סמאראנש, ש"יש לשקול לאפשר שימוש בסמים ממריצים לא מזיקים", הוא תחילתו של קמפיין להתרת השימוש בשורה ארוכה של סמים שהיו אסורים בשימוש עד היום. ההיסטוריה מלמדת שכאשר סמאראנש "זורק" הערות לאוויר כדאי לשים לב אליהן. להזכירכם, הוא אמר פעם משהו בעניין "פיצוי על מאמץ והחזר הוצאות לספורטאים". כעבור שנים אחדות הפכה החובבנות האולימפית להיסטוריה...

השאלה היא מה פתאום מוכן סמאראנש להתיר שימוש בסמים. נראה כי לקובעי המדיניות ישנה היום בעיה רצינית. שהרי כל חוק צריך לעמוד בשני תנאים: ראשית, צריך שיהיה לו בסיס מוסרי, ושנית, עליו להיות בר-אכיפה, שאם לא כן הוא הופך לכלי ענישה מקרי. במציאות שנוצרה היום כמעט שלא ניתן לאכוף את חוקי הסמים באמצעות בדיקות רפואיות. דבר אחד משותף לכל שערוריות הסמים המרכזיות של השנים האחרונות: הסמים לא התגלו בבדיקות שתן ודם, אלא בפשיטות של רשויות ממשלתיות. סיפור הסימום השיטתי של ספורטאי מזרח גרמניה נחשף בוועדות חקירה. בסידני תפס המכס האוסטרלי שחיינית סינית עם תרמוס ובו אמפולות של הורמון גדילה. באיטליה נתפסו שחקני כדורגל בכירים בעקבות הלשנות. בטור-דה-פראנס האחרון פשטה המשטרה מדי לילה על מגורי הרוכבים.

רוח רעה משתלטת על הספורט הבין-לאומי: הפחדות, הלשנות ופשיטות של המשטרה. סמאראנש מודע לכך שהמצב אינו יכול להימשך כך. מי שיוצר חוק חייב גם לאכוף אותו, ואי אפשר לצפות ממטות משטרה במדינות העולם לאכוף את חוקי הסמים בספורט. ספורטאים הם בעלי זכויות ככל אדם. לגיטימי לדרוש מספורטאי להיבדק על-ידי איש צוות של ועדת הסמים באתר תחרות או אימון, אך אין זה לגיטימי שסמל משטרה צרפתי יעיר ספורטאי באמצע הלילה רק כיוון שהוא רוכב אופניים.

חשוב להדגיש כי גם הבסיס המוסרי של חוקי הסמים מוצק היום פחות מבעבר. במקרים רבים התרופות החדשות של היום פחות מסוכנות מאלה שהיו בעבר. סמאראנש דיבר על סמים ממריצים, אבל ביום שבו יוכח כי סטרואידים אנאבוליים מסוג מסוים אינם גורמים לנזקים, לא תהיה ברירה אלא לאפשר את השימוש גם בהם. השאלה אם הסטרואידים הגיעו כבר לרמה כזו שאינם גורמים לנזק היא מסובכת מדעית. ייתכן שבנטילה מבוקרת ובמקביל לביצוע בדיקות רפואיות, בשימוש לא רצוף בהם ובנטילתם במינונים נמוכים תוך שימוש במערך של תוספים תזונתיים - כל התנאים הללו יסללו, אולי, את הדרך לאישור השימוש בסטרואידים אנאבוליים.


מתוך "החינוך הגופני והספורט", כרך נ"ג 4, סיון-תמוז תשנ"ח, יוני 1998
בהוצאת מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט