הרקע המטאפיזי של

פציעות ספורט ומחלות

(חלק א')

פציעות ספורט ומחלות הן רק הביטוי החיצוני, הפיזי, של הפגיעה אך לא המהות עצמה. רק הבנת הקשר הבלתי-אמצעי בין הגוף לנפש תאפשר לנו להבין את הסיבות האמיתיות של פציעות ספורט ומחלות, ובדרך זו - למנוע אותן או לפחות להפחיתן.

רובי שלו

מסטר רייקי
מנהל המחלקה ללומדה ולתורת האימון -
בית הספר למאמנים ע"ש הולמן במכון וינגייט

מבוא

הקורסים השונים המתקיימים בבית-הספר למאמנים מתמקדים בשני תחומים עיקריים: "מה" נאמן ו"כיצד" נאמן. במילים אחרות - היבטים דידקטיים ומתודיים הקשורים לתהליך האימון. הדבר נכון גם בהשתלמויות ענפיות ואחרותהקשורות למדעי האימון וגם בספרות המקצועית הענפה, הקשורה לאימון הספורטיבי.

ההתמקדות בשיטות אימון, באמצעים ובתרגילים היא רצויה ונכונה, אולם לדעתי מדובר בדרך כלל בתהליכים סכימטיים, קרים. לעומת זאת, תחומים נוספים שלהם השפעה רבה מאוד על תהליך האימון נותרים בצל, לא מטופלים. לעתים מזומנות, מאמנים ואנשי מקצוע מתחום האימון (ואף מתחום מדעי העזר כגון רופאים, פסיכולוגים, תזונאים ועוד) נמנעים אפילו מלשמוע על אותם "תחומים נוספים". הכוונה היא לתופעות מטאפיזיות המשמשות כרקע או כסיבה לפגיעות ספורט ולמחלות.

המדובר למעשה בקשר שבין הגוף לנפש ובתחומים נוספים הקשורים לחשיבה הטהורה, ואשר ביחד עם הרפואה המשלימה הופכים להיות רלוונטיים ביותר לחברה המודרנית, וכמובן - למאמן ולספורטאי.

אני משמש כמאמן שחייה מזה כ-25 שנה. ב-12 השנים האחרונות לא נפגע מפציעות ספורט אף אחד מקרב השחיינים המתאמנים אצלי. גם מספר השחיינים החולים הלך ופחת במשך הזמן, ומי שחלה התאושש במהירות רבה וחזר לאימונים סדירים.

ייתכן שזה נשמע מוזר, לא אמין, אפילו תלוש מהמציאות של תהליך האימון. יהיו בוודאי קוראים לא מעטים שיאמרו לעצמם שאיכות האימון או עומס האימון אינם כאלה שעלולים לגרום לפגיעות ספורט. אחרים יאמרו "מקריות". האמת היא ששחייני מכבי קריית-אונו המתאמנים כיום בהדרכתי עובדים קשה - בין 20 ל-24 שעות בשבוע - בבריכה ובחדר הכושר. רק לפני כמה חודשים זכו שחייני האגודה באליפות החורף לבוגרים, ושלושה מהם השתתפו באליפות אירופה לנוער וקצרו הצלחות.

כיצד, אם כן, ניתן לקיים תהליך אימון באגודה או אפילו בבית-הספר (במסגרת נבחרות הספורט השונות) ללא פציעות ספורט ואולי אף ללא מחלות, בעיקר כאשר מדובר בעומסי אימון גבוהים ובדרישות נלוות קשות? תשובות, חלקיות לפחות, יינתנו בשני המאמרים העוסקים בנושא זה.

הגדרות והבהרות

כניסה ברגל ימין למאמר מחייבת להגדיר ולהבהיר מושגים אחדים:

  • מטאפיזי: "היוצא מגדר הטבע, שהוא מחוץ לניסיון, שהוא רק בתחום התבונה הטהורה" (אבן שושן. (תשכ"ט). המילון החדש). לרוב המוחלט של תושבי החלק המערבי של כדור הארץ קיימת בעיה להאמין בתחומים שהם על-טבעיים לכאורה. אך העל-טבעי איננו על-טבעי, הוא קיים במציאות: המטאפיזיקה עוסקת בחקר העולם או ב"מה שקיים באמת", בדרך כלל באמצעות טיעונים הגיוניים שלא כולם ניתנים עדיין להוכחה מדעית. תחומי חיים רבים שלא היו בתחום הקונוונציה עד לפני שנים מעטות הפכו לשגרה, משום שהוכחו כנכונים. האם כיוון המחשבה שלנו צריך להיות: "מה שלא הוכח מדעית אינו קיים?" לדעתי, לא ולא!
  • הגורמים לפציעות ספורט (על-פי הגישה הקונוונציונלית): (א) כוח חיצון הפועל על הגוף. כוח זה עשוי להיות שחקן יריב או מכשיר אימון, מיתקן לא תקין או ציוד לא מתאים; (ב) כוח פנימי הנובע מפעולה עצימה של השרירים; (ג) שימוש-יתר; (ד) העמסת-יתר, (ה) כושר גופני לקוי; (ו) עייפות (מטרני, 1993).

התפיסה המטאפיזית של מחלות ופציעות

קיים קשר ברור בין הנפש לגוף. גם על-פי התפיסה הקונוונציונלית, חלק מהמחלות הקשות ביותר מקורן נפשי. על-פי התפיסה ההוליסטית, הסיבות למחלות ולפציעות הן תמיד נפשיות, והמחלה או הפציעה היא הביטוי החיצוני, הסימפטום. יש להתייחס אל הסימפטום כאל מקור מידע ההופך את הבעיה הפנימית למודעת. הטיפול במחלה או בפציעה בלבד פירושו הקלה על הסימפטום, אבל אם המהות לא תטופל המחלה או הפציעה יתפרצו שנית, ואפילו בצורה קשה יותר. ישנם "איתותים מוקדמים", שאם נהיה מודעים להם נמנע התפרצות של מחלה או היווצרות של פציעה.

הדוגמה הבאה תמחיש את הנאמר עד כה:

אחת השחייניות המתאמנות אצלי, נערה בת 16, הגיעה לאימון ארבעה ימים לפני אליפות החורף שהתקיימה לפני חודשים אחדים. היא התלוננה על חום של 38.4 מעלות ואמרה שהיא "הולכת להיות חולה". שאלתי אותה: "מה את מרוויחה מהמחלה, זמן כה קצר לפני האליפות"? ענתה לי: "אני בלחץ גדול מכל מיני סיבות, ושום דבר לא תלוי בי!"

לאחר כמה שאלות ותשובות התברר לשחיינית שהכול תלוי בהן שהיא חייבת לארגן את חייה ולפתור את בעיותיה בעצמה. היא הבטיחה (בעיקר לעצמה) שעוד באותו ערב תנסה לפתור את הבעיות. בנוסף לכך יעצתי לה לאמץ את המחשבה הבאה: "אני לא חולה, לא אהיה חולה משום שאינני צריכה את המחלה, ואוכל להתגבר על הבעיות מבלי לחלות".

השחיינית הגיעה למחרת לאימון הבוקר במוטיבציה גבוהה ביותר, ובתחרות עצמה הצליחה באופן מעורר כבוד. אם הטיפול באותה שחיינית היה מתבטא בשכיבה במיטה, בנטילת תרופות ובהמתנה פסיבית לריפוי, הרי הבעיה לא היתה נפתרת והכישלון באליפות היה ודאי.

הגוף הפיזי שלנו הוא הקרנה חיצונית של ההכרה הפנימית, בדיוק כמו שהציור הוא ההבעה החיצונית של מחשבות הצייר. קשה להדחיק את הבעיות האמיתיות, ועם הזמן הן יצופו ויגיעו לרובד הפיזי. לקט המקורות הבא מדגיש את הנאמר:

  • "גופנו כמו גם חיינו אינם אלא הקרנה חיצונית של מצבנו הנפשי. הנפש נותנת צורה לגוף וקובעת גישה, דרך, אמונה" (פרופ' קורט טפרוויין).
  • "אם ברצונך לרפא את הגוף, רפא את הנפש קודם" (אפלטון).
  • "הנפש יוצרת את הגוף... כל אדם הוא האדריכל של עתידו..." (גתה)

דרך החשיבה שלנו היא היא הקובעת את בריאותנו הפיזית. אנו שולטים במחשבות, אנו "מזמינים" אותן, ואנו אחראים לתוכנן ולקיומן לאורך זמן. מחשבות שליליות, הרסניות, אינן "משתלטות עלינו" אלא להיפך, ואם איננו "מנקים" אלא מדחיקים אותן, הן הופכות בהדרגה לבעיה פיזית.

בעיה שאנו נתקלים בה בחיינו ואיננו מצליחים לפותרה גורמת לעתים קרובות לחולי או למצב המביא לפגיעת ספורט. המחלה או הפגיעה משמשות מעין "אליבי" לחוסר הצלחה, לחוסר רצון להתמודד עם הבעיה או בקיצור - אנחנו "הזמנו" את הבעיה.

לא ניתן לעקור את הבעיה לפני שנקבל את עובדת היותה שלנו! ולכן, מניעת מחלה או פגיעת ספורט משמעה:

  • להבין שהפתרון המעשי טוב מ"האליבי"
  • ליטול על עצמנו אחריות לחיינו
  • לקבל את הבעיה כחלק מאיתנו
  • להקשיב ל"איתותים מוקדמים" (כמה פעמים בחייכם אמרתם לעצמכם: "אני מרגיש שאני הולך להיות חולה", ואכן חליתם?)
  • לטפל בבעיה באופן קוגניטיבי.

מחשבות "רעות" לאורך זמן הן פעמים רבות נבואות המגשימות עצמן. מדוע, אם כן, לא לנסות להגשים נבואות נעימות, טובות, ולאמץ דרך חשיבה חיובית, הפתרון הפשוט והטוב ביותר הוא "להזמין" מחשבה אחרת, חיובית, שתחליף את השלילית. בדרך זו נוכל לחסוך זמן יקר המבוזבז על אנרגיה נפשית שלילית שלא ניתנת למדידה ולעלות על נתיב חיובי בונה. המובאות שלהלן מדגישות את הרעיון המרכזי:

  • "כשהינך חושב על כישלון הוא יהיה שלך. כשחוסר החלטה מאפיין אותך, דבר לא ישתנה. לעולם אל תחשוב על כישלון, כי על מה שתחשוב יתקיים" (מהרישי מריש יוגי).
  • "לפני שאנו מכירים בבעיה מתחולל תהליך תלת-שלבי: (א) אנו לועגים לה; (ב) אנו נלחמים נגדה; (ג) אנו מקבלים א[תה כחלק מעצמנו" (שופנהאואר).

החיבור שבין המטאפיזיקה לאימון המעשי

כגירוי ראשוני לתחום חדש יחסית עבור מורים ומאמנים אנסה להסביר בקצרה את הדרך שבה הלכתי אני.

מתוך חשיבה והבנת הנושא פיתחתי שני מודלים המקשרים בין נושא המאמר לתחום תורת האימון [הבסיס של כל מודל מופיע במקורות ספרותיים הקשורים לתורת האימון, דוגמת ספרו של טודור בומפה (1988): "התיאוריה והמתודולוגיה של האימון"].


מודל מס' 1

מודל מספר 1 מציג את המאמן כבעל השפעה על הספורטאי ועל תהליך האימון. בספורט ההישגי, מטרת התהליך היא מיצוי הפוטנציאל של הספורטאי. התהליך נמשך שנים ארוכות (כ- 10-12 שנים ויותר), ושמירה על בריאות הספורטאי לאורך זמן היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בתהליך זה. חשוב לדעת שדווקא אצל ספורטאים המתאמנים מדי יום ביומו, ולעתים אף פעמיים ביום ויותר, המערכת החיסונית איננה במיטבה. דווקא הספורטאים הטובים ביותר עלולים לחלות או לספוג פגיעות ספורט, ולכן הפוגות מתוכננות להתאוששות אקטיבית באימון, "קירור" הדרגתי של הגוף בתום האימון, שמירה על מאזן נוזלים, ויטמיניזציה ותזונה מתאימה - כל אלה ועוד הם הבסיס הראשוני למניעת מחלות ופגיעות. אולם חשוב להדגיש שהבסיס הראשוני הזה קשור אך ורק לרובד הפיזי. אין בו משום פתרון הבעיות האמיתיות. פירושו של דבר שכל אחד מהגורמים הללו עשוי להיות רק "זרז" להעברת הבעיה לרובד הפיזי, אך הם אינם הסיבה האמיתית !



מודל מס' 2

הבנה של המודל השני שפיתחתי (מודל מספר 2) והסכמה אתו הן "דלת הכניסה" לנושא המאמר.

ברוב הספרים הדנים בתורת האימון מוצגת איכותו של המאמן כאיש מקצוע באמצעות יחסי הגומלין שבין הידע שלו לבין הניסיון שרכש במשך השנים. לעתים מדובר ב"סגנונות אימון". מוכרים שלושה סוגים עיקריים של מאמנים: מאמן "אוטוקרטי", "דמוקרטי" ו"אנרכיסט". שלושתם משפיעים בדרך זו או אחרת על איכות האימון. לדעתי, תפיסה זו של השפעה על איכות האימון אינה - מספקת ולעתים אף מטעה. אין ספק שידע וניסיון חשובים מאוד, אולם ללא מודעות אין להם כל משמעות. רק מודעות עמוקה, בהירה ומתחדשת עשויה לקשור את המאמן באופן הישיר, הברור והבלתי-אמצעי אל תהליך האימון, וכמובן אל הספורטאי. אין זה פשוט להבהיר את המושג "מודעות". גם אבן-שושן במילונו אינו מבדיל חד-משמעית בין תודעה למודעות. נשאלת השאלה האם אנו באמת מודעים למה שקורה סביבנו? האם אנו באמת מודעים לעצמנו? אינני בטוח.

מאמן או מורה לחינוך גופני המעוניין לפתח את המודעות שלו או להיות "מודע", רצוי שישאל את עצמו את שש השאלות המופיעות בתחתית מודל מספר 2. רק מענה אמיתי וכן על כל שאלה יאפשר כניסה לתחום חדש, קסום, של מודעות ברכוה אחרת, חשיבה בממדים ובמרחבים חדשים.

אשתדל לענות עבורכם על השאלות הקשורות ל"מודעות":

1. מי אני?

"חזונך יתבהר רק כאשר אתה מתבונן אל תוך לבך"... "מי שמתבונן החוצה - חולם... מי שמתבונן פנימה - ניעור" (קארל יונג).

"מי שהבין פעם אחת את האדם שבקרבו מבין את כל האנשים" (סטפן צוויג).

"מרגע שהאדם נעשה מודע לחולשתו היא מפסיקה להזיק לו" (ליכטנברג).

המסר העיקרי במובאות אלו הוא שעלינו להתבונן פנימה. עלינו להכיר את עצמנו. ללא צעד ראשוני זה אין אפשרות להמשיך ובוודאי לא להגיע להצלחה של ממש. תהליך ההתבוננות העצמית, הפנימית, איננו קל. זהו תהליך הדורש מאמץ רב אך בסופו של דבר - משתלם.

2. מה תפקידי?

  • למצות את הפוטנציאל של הספורטאי.
  • לחנך.
  • להבטיח תהליך בריא: לתכנן, לבצע, לבקר, למנוע פגיעות, להאמין בעצמי ובספורטאים.

למעשה מדובר כאן ב"הנמכת האגו" של המאמן. המאמן או המורה עומדים לשירות הספורטאי - המהווה את החוליה המרכזית בתהליך האימון. מאמן מצליח בספורט המודרני הוא זה הדואג לתהליך אימון נבון, אנושי ובריא. המאמן חייב להבין שהצלחת הספורטאים היא הצלחתו, והדרך להצלחה עוברת באותם מחוזות המתאימים לספורטאי מבחינת שלבי התפתחותו הגופנית-נפשית ולא דרך גחמותיו של המאמן.

3. כיצד אשפיע על הספורטאי?

  • אקבע מטרות מציאותיות ובנות-השגה (לכל אימון, לעונת האימונים).
  • אהפוך אותו לעצמאי (באימון ובתחרות).
  • אשתף אותו בתהליך האימון (מטרות, החלטות, התמחות). אלמד אותו להכיר את עצמו (להביט פנימה) על-ידי הבנת התחושות העוברות בו.
  • אטפח בו מוטיבציה חיובית.

אפשר להוסיף עוד נקודות מלבד אלה המוזכרות כאן, אך התמצית היא: אשפיע על הספורטאי בכך שאהפוך אותו למודע לעצמו ולכל המתרחש בסביבתו.

ההקרנה הפנימית שלנו היא הקובעת את התייחסות הסביבה אלינו. הספורטאי חייב ללמוד לקבל על עצמו אחריות לתהליך האימון שבו הוא נוטל חלק. מחלה או בריאות היא אחד מתחומי האחריות.

4. מהי מטרתו של תהליך האימון?

  • הצלחה? (יש להגדיר בבירור מהי הצלחה).
  • ניצחון? (יש להגדיר בבירור מהו ניצחון. לנצח אין פירושו בהכרח להיות מספר אחד).
  • טווח קרוב, טווח רחוק? (מימוש המטרות לטווח הקרוב יוביל אותנו למימוש המטרות לטווח הארוך).

"רק מעטים חוצים את הנהר לגדה השנייה. כל האחרים מתרוצצים הלוך וחזור לאורך הגדה" (פתגם הודי).

"ביטחון בהצלחה מביא עמו לעתים קרובות את ההצלחה האמיתית" (פרויד).

"הרהר אודות עברך; כך תדע את עתידך" (פתגם סיני). משמעות הפתגם: אםלא תעשה שינויים בחייך, הרי בדרך שבה אתה תופס את עצמך דבר לא ישתנה.

5. האם אני מוכשר ומוכן ליטול על עצמי אחריות?

  • האם אני באמת מכיר את עצמי, את מניעיי?
  • האם אני באמת מכיר את הספורטאי המתאמן אצלי?
  • האם אוכל לעמוד במשימה?
  • האם אני אוהב את הספורטאים?

"עוקץ העקרב - בזנבו" (פתגם סיני). פירוש הדבר - הסוף הוא הדבר הקשה ביותר בכל העניין. האם אנו יודעים לאתר את "העוקץ"! האם אנו מסוגלים ליטול אחריות גם אם איננו רואים באופן הברור ביותר את סיומו של התהליך!

"האשם את עצמך כפי שתאשים אחרים; סלח לעצמך כפי שתסלח לאחרים" (פתגם סיני). הכוונה היא שעלינו לפתח מנגנון של בקרה פנימית. בלא שנמצא את האשם בעצמנו לא נוכל ליטול אחריות.

6. היכן נקודות התורפה?

  • בתכנון?
  • בתנאי האימון?
  • בהשפעות ובתנאים החיצוניים?
  • באישיות הספורטאי?
  • באישיות המאמן?

קיים חוק קוסמי שנקרא "חוק התכנון והיצירה", ופירושו - חופש מוחלט לתכנן וליצור את חיינו. השאלה היא האם קיימות נקודות תורפה בתוך היצירה הזו. אם כן, עלינו לאתרן מראש.

"אל תעסיק את דעתך בדברים ששייכים לעתיד; אל תדאג בגין עניינים שכבר נמצאים בעבר" (פתגם סיני). פירוש הדבר היה "כאן ועכשיו", אחרת לא תוכל לרכז את מלוא הכוחות לטובת התהליך.

"בטרם תיכשל לא תיהפך למומחה" (פתגם סיני).

"ערכו של אדם הוא כערך הדברים שאליהם הוא שואף" (אורליוס).

"רק אדם בינוני הוא בכל עת במיטבו" (סומרסט מוהם).



מתוך "החינוך הגופני והספורט", כרך נ"ג 4, סיון-תמוז תשנ"ח, יוני 1998
בהוצאת מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט