הוספת הודעההוספת תגובה פורום הפרעות אכילה - ראש הפורום

אכלנית כפייתית סקפטית בנוגע להחלמה

אלונה(21.8.2012, 17:15)

היום אני בת 29, רזה וחטובה. מגיל 13-14 ועד גיל 25 כל כך התביישתי באיך שאני נראית שהחלטתי שעד שאני לא מרזה לבית הספר אני לא הולכת, נשרתי מהלימודים והסתגרתי בבית במשך שנים על גבי שנים. התגייסתי לצבא בהחלטה שאני לא יכולה להסתתר יותר, וגם שם לא הצלחתי להחזיק מעמד לכן ערקתי וכרגיל הסתגרתי בבית, הגעתי לכלא הצבאי וגם שם כל כך התביישתי באיך שאני נראית ומכיוון שלא יכולתי לברוח הביתה, עשיתי הכל כדי להגיע לבידוד ושם כאשר הייתי לבד הרגשתי טוב. מהצבא השתחררתי על פרופיל 21. ועכשיו החיים האמיתיים מתחילים, צריך למצוא עבודה, אבל גם לעבוד לא הצלחתי הייתי בטוחה שאני דוחה את כולם ומניסיון לניסיון לא הצלחתי להשתלב בחיים. תמיד אמרתי לעצמי שבקרוב אני ירזה ואז אני אוכל לעשות הכל, להכיר בן זוג למצוא עבודה, ואפילו להשלים בגרויות... עברה עוד שנה ועוד שנה ותמיד חשבתי שהינה בקרוב אני יצליח ואז אני יעזוב את הבית וכו'... תמיד רציתי ללכת לפסיכולוגית לקבל טיפול אבל לא עבדתי ולא היה לי כסף. בגיל 25 הצלחתי להחזיק בעבודות שבועיים לכל היותר, ופניתי לטיפול פסיכולוגי. מכיוון שלא הייתי מודעת להפרעת האכילה שממנה אני סובלת והיא ה"אכילה הכפייתית" אז גם לא דיברתי עליה. ולפסיכולוגית סיפרתי שאני לא מצליחה להחזיק מעמד בשום מקום, לא בלימודים לא בצבא ולא בעבודות. והגב פסיכולוגית, לא עלתה על הבעיה שלי, ורק הקשיבה ולא ממש עזרה לי. אחרי 30 טיפולים התייאשתי והפסקתי להגיע (אגב, זה היה הדבר הראשון שהצלחתי להתמיד בו הפגישות עם הפסיכולוגית) ורק השנה בגיל 29! נחשפתי לספר בנושא הפרעות אכילה, וכשקראתי על האכלנית הכפייתית לא הפסקתי לבכות כל משפט ומשפט דיבר עליי. עכשיו אני מבינה שזה בגלל הדרך שאמא שלי גידלה אותי. הבעיה שלי עדיין קיימת כל יום שאני שורדת בעבודה זה בגדר נס, אני פשוט נאבקת וסובלת כל יום, אני יושבת באוטובוס ואין לי אומץ להסתכל על אנשים בעיניים אין לי אומץ להגיד לאנשים לא גם כשאני לא רוצה, וזה רק על קצה המזלג. וכמו שאמרתי אני נראית היום מדהים (אני לא מפסיקה להסתכל על עצמי במראה ולאהוב את איך שאני נראית) אבל להסתכל לדברים בעיניים וממש לדבר איתם, זה פשוט בלתי אפשרי, להגיד לאנשים לא, זה בלתי אפשרי. אני רוצה לגשת לטיפול אני רק בספק אם פסיכולוג יוכל לעזור לי, אני לא מאמינה בשיטה של לדבר והדברים יפתרו מעצמם, אני צריכה יותר מזה. יש דרך לצאת מזה? יום אחד אני יצליח להפסיק לפחד מאנשים? אני רוצה את דעתך הכנה. תודה, אלונה