פורום אורתופדיה אונקולוגית

פרופסור יעקב, רציתי להוסיף שאני עובדת במערכת הנזכרת 30 שנה.(לפי האימל ה-1)עובדת במלוא כוחי זה המקצוע שבחרתי כבר בילדות. האם יכול להיות שככה באמצע החיים קורא לנו משהו ואנחנו התביישנו לקבל עזרה אבל התעשתנו כי הבנו שאו להמשיך ולהתמוטט או לחיות את החיים כנוכחת. ומציאותית שיש הגבלה. ושאפשר לחיות איתה עם הבנה. וכן מוכנים-.ומוכנים להמשיך לעבוד כל עוד כוחנו בנו.אין ספק פה בכלל! ו בכבוד! וכשיש בעיה לטרוק לנו על הפנים? להרגיש שלרופאה התעסוקתית שצריכה להיות אובייקטיבית יש ניגוד אינטרסים לפתע, כי היא חלק מהמערכת שלי. והמנהלים שלה הם שלי. פה יש בעיה שאני זועקת. נמאס לי לשתוק.למה לא מכירים בבעיות של השורדים?

מבקשת עזרה-הכוונה- מה אני עושה? כמה ימים אני חיה ועובדת בלי שמחת-חיים שכה אופינית לי כל-כך.

אני בטוחה שפה בפורום לא קיבלת אימל כה ארוך- אבל אם העזתי - אז הרגשתי לספר כמו שצריך. תודה!!!!!!!!!ושוב חג-שמח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!