הוספת הודעההוספת תגובה פורום התמכרויות לסמים - ראש הפורום

חייב לצאת מזה

אחד שלא טוב לו(3.7.2021, 17:05)

שלום רב ד"ר,

כתבתי מספר פעמים פה בפורום בנושאים שונים, ואני מקווה שזו תהיה הפעם האחרונה.

אני יכול להגיד כמעט בפה מלא שיש לי בעיה. אני מכור ללהיות מכור.

למי שלא מבין מה זה אומר זה אומר את הדבר הבא: ניסיתי והשתמשתי בחיי במספר גדול ורב של חומרים, למעשה, אינני חושב שקיימת בשוק תרופה ממכרת שלא ניסיתי.

רק בכדי לסבר את האוזן, החומרים שעברו דרכי הם: אטנט, ריטלין, פוקלין, קונצרטה, ויואנס, קלונקס, קסאנקס, אסיוול, טרמדול, אוקסיקונטין, אוקסיקוד, פרקוסט, טרגין, מדבקות פנטה, אבסטרל, אקטיק, אלכוהול (כמובן), סיגריות, מריחואנה קוקאין. וכנראה שגם שכחתי כמה דברים. את כל אלא ניסיתי. חלקם לתקופות קצרות, חלקם לתקופות ארוכות. מה שמפתיע הוא שלמרות הרשימה הלא קטנה הזו בכלל, תמיד נשארתי אדם מתפקד - אם אפשר לקרוא לזה ככה. כלומר, זה לא שהתרופות לא גרמו לי לבעיות כמו לישון יותר מידי שעות ולא לקום בשעה שרציתי וככה להפסיד דברים חשובים שתכננתי או מנגד לא להצליח להירדם בלילה ולדפוק לעצמי את היום שאחרי, או במקום ללמוד, לשמוע מוזיקה ולהעביר את הזמן "מסטול, אבל בכל מקרה, ברוב הזמן נשארתי אדם שמחזיק עבודה קבועה, מערכת יחסים יציבה זמן נכבד, ואף מצליח להיות סטודנט באוניברסיטה (אבל גם זה בקושי...כי היו ימים שהייתי כל כך עייף במהלך היום, שהייתי פשוט הולך לישון ולא נכנס לשיעורים).

כל זה כמובן תוך הסתרה מלאה של כל אורח החיים הזה שנראה שנגזר מתוך סצנה מתוך "פחד ותיעוב בלאס וגאס". אנשים יתפלאו כמה אנחנו טובים בלהסתיר. אני יכול להישבע שגם אם אהיה מסטול עד מעל הראש, מכמה חומרים שונים בו זמנית, אנשים כלל לא ישימו לב. מדהים איך יש אנשים שמסוגלים להתנהג כרגיל גם אם הם מסטולים ככה שאף אחד בסביבה אפילו לא יעלה על דעתו שהם לקחו משהו. בהתחלה אתה רואה זאת כ"ברכה", אחר כך אתה מבין איזו "קללה" זו.

הקטע המעניין הוא, שאיני יכול להגיד בפה מלא שאני מכור לחומר מסויים. כלומר, אני לא מכור ל"היי" של האטנט וגם לא לרוגע של הסיגריות, וגם הסטלה של האלכוהול לא גורמת לי להשתמש בו באופן קבוע. התכונה היחידה אצלי, שאני מודה בה בעצב, היא שאני פשוט מכור "למשהו". אני מכור לשימוש עצמו, אני מכור להשגה של החומר, אני מכור לתחושה שיש לי משהו ממסטל במגירה. אני מכור לתחושה שבכל רגע אני יכול לברוח מהמציאות. כל כמה זמן אני נגמל ומחליט "להתנקות". בי השאר בשביל להראות לעצמי ש"אני יכול ואני לא באמת מכור". ואני מצליח לרוב. אבל תוך שבוע חוזר להשתמש במשהו (לא באמת משנה במה, העיקר השימוש, העיקר לברוח מהמציאות).

הקטע, שבנוגע למה שרבים יכולים לחשוב, המציאות שלי לא כזו רעה... כלומר, היא דיי סטנדרטית. לכן אני לא יודע להצביע למה בדיוק אני כל כך רוצה "אקשן". אני מניח שהמציאות פשוט...משעממת אותי, ולכן אני מחפש ריגושים.

הקטע, שהאורח חיים הזה מתחיל לגבות מחיר. כבר עברתי גמילה מהטרגין (אופייטים) וזה היה גיהנום של שבוע, בלשון המעטה. מיותר לציין שבערך כחודש-חודשיים אחרי, חזרתי להשתמש באופייטים, סתם, כי הנה הצלחתי להיגמל פעם אחת, אז אני לא באמת מכור, ואפשר לחזור להשתמש. עד הגמילה הבאה.

אחרי כל הסיפור שלי, יש לי רק שאלה אחת. איך אני מפסיק את זה? איך אני מפסיק את המרדף האין סופי הזה אחרי החומר הבא, שאפילו שכבר ניסיתי את כל התרופות הממסטלות בעולם אני חושב, אני עדיין ממשיך לרדוף ולהשתמש, כאילו אני אגלה משהו חדש.

איך אני מתחיל לחיות חיים נקיים? איך אני מתנקה מהצורך הזה כל הזמן להשתמש בחומר אחר? הדבר הזה גובה ממני מחיר, והמחיר יהיה כבד ככל שחולף הזמן. אני באמת רוצה להיות נקי, אבל זה קשה להיגמל שאתה לא מכור לאף חומר, אלא לדרך החיים של להיות מסטול. (ולא משנה ממה).

אשמח לתשובה מפורטת כמה שאפשר ד"ר ואשמח אם גם אנשים פה בפורום ינסו לעזור, אם עברו דברים דומים. רק אציין שפיתרון של "אשפוזית" או מוסד גמילה לא בא בחשבון מכיוון שזה ישבור את המשפחה שלי לרסיסים. הידיעה שאני "מכור" כביכול תרסק אותם. העובדה שכבר נגמלתי בעצמי ושמרתי על ניקיון מרוב החומרים, נותנת לי את התקווה שאצליח לעשות זאת שוב, מבלי לערב אנשי מקצוע ולחשוף את עצמי.

הדבר היחיד שמדאיג אותי, זה איך נפטרים מהרצון פשוט להשתמש בחומרים פסיכואקטיבים והופכים אותו לרצון לחיות ולהישאר נקיים ולחיות חיים נורמטיביים. אינני מבקש יותר.

תודה לכל מי שקרא עד כאן, ותודה למי שיעזור.