הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

שלום

מ(26.4.2019, 0:19)

בעלי ואני בשנות ה-30, 3 ילדים.

בעלי עצמאי. בסה"כ עובד במקצוע שהוא אוהב, לא רוצה להיות שכיר. זה לא מתאים לו לאופי. הבעיה שיש לו הרגלי עבודה גרועים (קשה לו לשבת להתרכז הרבה זמן, כל הזמן מוצא עיסוקים אחרים). הוא שונא שאני מעירה לו ושונא לקבל ביקורת על זה. אז אני לא אומרת כמעט כלום. רק פעם בהרבה זמן שמתפלק לי. אני משתגעת מזה.. (יש לו הרבה עומס והוא אף פעם לא עומד בקצב, כמובן שזה בעייתי ומזיק לעבודה ולכסף שהוא מרוויח).

אבל מה שהכי מעצבן והסיבה שאני כותבת היום, זה שהוא לפעמים נכנב "לדיכאון" מהעבודה (נניח בתדירות של כמה ימים כל חודש-חודשיים), וקשה לו ואין לו כוח יותר, והוא לא מצליח לעשות עם עצמו שום דבר ולהתקדם בעבודה (וזה כמובן עוד יותר מחמיר את ה"דיכאון" הזה, מעין מעגל כזה). והוא פשוט מדוכא (הוא במצב רוח כזה. אבל עם הילדים הוא מתנהג בסדר). אין מה לעשות. הוא לא מוכן שאדבר איתו על הז. לא רוצה לשמוע את העצות שלי (הוא מבחינתו כבר יודע הכול, למה הוא לא בסדר וכו', שונא שאומרים לו מה שהוא כבר יודע..).

ואני פשוט מתעבת את זה וזה ממש מעצבן אותי. כאילו מה - אתה לא ילד יותר, תצא מזה ותתחיל לעשות את העבודה שלך. יש לך ילדים ומשפחה שצריכים אותך. מה נסגר איתך. אני הרבה יותר פרקטית. אני לא אגיד שאין לי מצבי רו מידי פעם (ואין לי כוח לקום בבוקר לעבודה..), אבל לא עושה מזה כזה עניין, יאללה - ללכת לעבודה וגמרנו..

אבל אני לא אומרת לו שום דבר, כי הוא ממש מצפה ממני לתמוך בו. ואני "מעמידה פנים" ותומכת בו ומלטפת אותו ומחבקת, ומביעה אמפתיה. אפילו עושים אהבה כדי לשפר לו את המצב רוח. אבל אני מרגישה שזה סתם הצגה...ושונאת לעשות את זה , זה ממש מוריד לי ממנו כשהוא במצב הזה. ואני גם לא יכולה לדבר איתו על זה (כי הוא ממש שונא לדבר על זה זה כאמור)

לא יודעת מה לעשות