הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

תסביך? לופ? עזרה בהכחדת מחשבות

שיר(29.7.2019, 3:17)
שלום ד״ר, מתנצלת מראש על ההודעה הארוכה , קראתי המון תגובות שלך פה ומאוד מתחברת לעצותייך. אני בת 25, בין זוגי בן 28 ואנחנו 5 שנים ביחד, גרים ביחד 4 שנים. לפני כשנה בן זוגי עבר תקופה קצת קשה שיצאה עליי בדרך הדיבור שלו והיחס שלו כלפי. לאחר המקרה הזה הרגשתי מאוד רע והסתגרתי בתוך עצמי. ושם בפעם הראשונה הרגשתי ״אולי זה לא זה״, הבעיה שבמקום לדבר על זה אני נכנסתי לחרדה עמוקה ושאלות גדולות של מה עליי לעשות, המחשבות מאוד הבהילו אותי. אחרי תקופה של חודש סיפרתי לו כל מה שעברתי, הוא התנצל מעומק ליבו והבטיח שיותר לא יביא את עצמו למצב לחץ שמשפיע איכשהו על הזוגיות שלנו. וכך היה. ואפילו הגעתי למסקנה שיש דברים שגם אני וגם הוא צריכים לשנות באופן התנהלות שלנו, דברים שלא הסתכלנו עליהם בעבר דווקא בגלל שהיינו עדיין ילדים חולמניים שלא מסתכלים על דברים כאלו. בגדול: יש לנו תקשורת בריאה, ראייה משותפת לעתיד, תמיכה, כבוד הדדי, פירגון. אז מה הבעיה? מאז המקרה ההוא, אני מוצאת את עצמי כל חודש/ חודשיים נכנסת לחרדה העמוקה הזאת של ״אולי זה לא זה״, חושבת על גברים אחרים, מפתחת מן דחף ל״להגיד לו שאני רוצה ללכת״, ואז ברגע שהחרדה הזאת עוברת אני פשוט לא מבינה מה עבר עליי? למה הרגשתי ככה? הרי הכל טוב בנינו! ואנחנו לא רבים, ואני אוהבת אותו ואת האופי שלו והיופי שלו, אז מה הבעיה? האם אני באיזה לופ של החרדה הזאת שהבהילה אותי וישלי איזה צורך ״הרסני״ לחוות אותה שוב ? אני כבר חשבתי אולי אכן התת מודע שלי קורא לי לצאת מהזוגיות הזאת בגלל שאני לפעמים חושבת שנכנסתי אליה מוקדם ואני מאוד מתעניינת במה קורה בחוץ, ואני מאוד מאמינה במחשבה הזאת כאשר אני בשיא החרדה, ממש דחפים להתוודות, לספר, דחפים מוזרים ביותר. זה מאוד מקשה עליי המחשבה המטרידה הזאת, כי הרי ברגע שזה עובר אני מרגישה מצויין ולא מבינה מזה השד הזה שנכנס בתוכי ומדוע הרגשתי ככה, ממש אומרת לעצמי ״או מיי גאד מזה היה? מזאת השטות הזאת?״. הרי הכל טוב אצלינו! מה משעמם לי ואני צריכה אקשן או שאולי צריכה קצת יותר להדליק את האהבה עקב זוגיות ממושכת? מרוב שאני כבר בתסביך עם עצמי אני חושבת אולי אני באמת מרגישה כך ופשוט מכחישה? ואז זה עוד יותר מכניס אותי להסביר ומבהיל אותי כי אין לי סיבה להרגיש כך (הדבר היחיד שעולה לי לראש זה כל מיני שטויות של פינטוזים שאולי מלחיצים אותי, איזה רצון לחיי הרווקות? אבל הרי כל שיגרה ממצה את עצמה, אז איך נהנים ממנה? אני חייבת לציין שזה הקשר הראשון הרציני שלי. בעברי הייתי יוצאת עם בני זוג לא למטרות רציניות לרוב, ברגע שהחלטתי שאני רוצה בן זוג אני לא קפצתי על הראשון שהציע לי לצאת לדייט. כוונתי היא שבחרתי את בן זוגי בגלל החיבור המדהים שלנו ומתוך בחירה מודעת. בנוסף אני מרגישה שאולי זה קורה לי בגלל שקצת שכחתי להעריך את מה שיש לי? אבל לא סתם לכתוב את זה פה על הדף (את הדברים הטובים בנינו) אלא ממש להעריך מתוך אמונה שלמה בזה. מאוד חשוב לי לציין שברגע שאני נרגעת והחרדה מתפוגגת (כל פעם בגלל סיבה אחרת שלא באמת עוזרת לי להבין את שורש הבעיה ואת פיתרונה לטווח הארוך) איני מבינה מדוע הרגשתי כך. אני לא רוצה להישבר לתוך זה, לא רוצה להגיע למשבר פנימי גדול, להפרד, ואז להצטער על כך (כי זה מה שבוודאות יקרה), אני רוצה ״להעיף״ את החרדה הזאת ממני, ובעתיד לזכור את זה בתור תקופה אישית רעה שבמקום להתמסר אליה וליפול לתוכה- אני עברתי אותה. כי אני פשוט מבינה בתוך תוכי שאם עכשיו לא אטפל בזה אז בעתיד יהיו לי בעיות עם בני זוג אחרים, שזה לופ שצריך לפתור אותו עכשיו. גם אם יקח עבודה של חודשים. שוב מתנצלת על האריכות, אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי גם בחוכמתך, דעתך וגם בטכניקות לפיתרון. תודה רבה מראש.