הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

רגשות אשמה

איזבל(15.11.2019, 9:48)

שלום

אני נשואה כ8 שנים

3 ילדים קטנים מתחת לגיל 6.

אני עם רגשות אשמה כי החלטתי להתגרש. זה התבשל והתבשל .

היינו פרודים שנה וגרתי עם ילדיי בדירה השכורה בעודי בהריון. כאישה עברתי את ההריון לבד והוא ץיפקד כאבא כפי שצריך.

בלידה ובחופשת לידה גם תיפקד כאבא על מלא וכאילו חזרנו לטייל יותר כמשפחה לאחר שהקטן נולד. מציינת כי היה לי קשה לעשות זאת כי התרגלתי ללבד גם .

בתחילת יולי עברתי לדירה אחרת והוא רצה להצטרף- לא רציתי עד שלא יילך לטיפול כעסים ובסוף נכנעתי. נכנסנו יחדיו לדירה .

כהורים הכל סבבה, בזוגיות הרגיש לי ריק ושקרי , ישנה עם הילדים והוא בסלון.

מרגישה שבפרידה זו נוצר פער רגשי וניכור רגשי ופתאום לגור יחד?

הפרידה, ההריון הלידה לא קירבו ההפך , כל שיחה שהיתה לנו היתה כבדה ואפילו דיברנו על המזונות.

ועכשיו גרים יחד, והתנהגותו כפי שהיתה לפניי הפרידה.

מציינת כי נפרדנו בגלל שאני מרגישה שהשפה שלו כלפיי היא תוקפנית ומאיימת והתחלתי לפתח חרדות כמו זיעה בידיים, לב דופק מהר, אי רצון לחזור הביתה .

הוא מאד מלחמתי גם אם יאמר משפט הכי פשוט הטונציה שלו קשה לי.

גרים מספר חודישם יחד, לא מדברים ואמרתי גירושים.

הזמן שעבר....עשה את שלו, אני כאישה חוויתי לבד הכל למרות שאני ביקשתי ממנו לעזוב אך הוא לא היה שם להלחם.

דבר נוסף , אני מוצגת תמיד בשליליות בעיניו כך שלא מרגישה יפה חכמה וחיבור נפשי

הוא איש טוב, ילד טובף איש של בית לא בליין , עובד חוזר בצהרים , אבא טוב, מתפקד טוב בבית עד כדי אובססיה לניקיון והערות לבני הבית שזה מינוס.

אך כאישה אני לבד, לא רואה את זה עצמי שוכבת איתו וזה קשה.

החדר הורים עדיין עםקרטונים, לא הייתי מסוגלת לסדר כי מבחניתי זה לחזור לישון איתו.

כואב לי לומר אני רוצה הלתגרש והצעתי לו גישור כדי שנסיים יפה.

יש לי רגשות אשמה, אני מפרקת בית, משפחתיות.

אך איזו משפחתיות? בשישי הוא לוקח את הילדים להוריו וכנל ההפך לסירוגין.

לא מטיילים כי אני לא מעוניינת בנכחותו- יש לי זכרונות רעים כך שמגיעה השבת אני מחכה שיצא מהבית.

הוא איש טוב אך נוצר פער עצוםםםםם בפרידה הזו, הלידה וכאילו עכשיו חוזרים? מתקנים? מרגישה שאין את מה . כי בזמנים של ההריון לידה זה לא חיבר אז דירה כן?

מתסבר שלא.

הרגשות אשמה אוכלים אותי......

כשאני יוצאת החוצה אני מבוהלת מכל גבר שרואה......

ואומרת לעצמי את מי אכניס הביתה ליד ילדיי ? בחיים לא.

ואין יותר נסיעות משותפות, אבא בבית, שבתות, לוקחת את זה לילדיי .

לא רואה את עצמי ממשיכה עם גבר אחר כי לא סומכת על איש וגם מי יאהב את ילדיי באמת?

בני עלה לכיתה א' ואני חשה בושה שיסתכלו עלינו כמשפחה מפורקת וחבל שלא כמשפחה של בני.

מציינת שלא היו יחסי יישות עם בעלי מאז שנכנסתי להריון שזה שנה+

הכל מפחיד אותי

רגשות אשמה

לא רוצה טיפול, בעלי עד היום אמר אמירות קשות והתנהגותו מלחחיצה וזה מעיד כי שום דבר לא הולך להתשנות ואלי מתאים לי יותר לסיים.

גם המילים חדרו ללב,

עכשיו פתאום מנסה להיות נחמד אך לא קקונה את זה

ומחכה לגישור אך הרגשות אוכלים אותי

אמאלה אני עושה את הצעד שחילחל בי המון זמן .

עצוב