עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
לתת, לדרוש, לקבל, ולומר תודה
ד"ר אורן חסון (13.1.2020, 21:36)שמרית יקרה,
אני יכול להבין את התחושה שלך, שלא מעריכים אותך מספיק, ובעיקר כאשר את באמת משקיעה ו עם הרבה רצון טוב.
העניין הוא שהסימטריה של היחסים שלך איתן, קצת הלכה לאיבוד. זו לא אשמתך, והאמת היא שגם לא אשמתן, אלא היא נוצרה מכורח הנסיבות. אני לא יודע אם זה רק זה, אבל אחד הדברים שקורים למי שעוזב את משפחת המקור ויוצר משפחה חדשה, זה הידוק יחסים וצמידות שהיא כורח המציאות. זה עוד יותר כך, כאשר נולדים להם ילדים. אני יכול להבין שאת, כחברה טובה, מאבדת משהו ביחסים שהיו לכם, כי מעצם היותן בנות זוג לבעלים שלהן, יש להן פחות זמן. ועוד יותר כך כשיש להן ילדים. זה תהליך לא פשוט גם להורים, שהילדים מתרחקים מהם, וזה תהליך טבעי – של התרחקות ממשפחת המקור, ובניית משפחה גרעינית חדשה.
יש הורים שמתקשים מאד עם זה, ולא מקלים על הילדים שלהם, ויש ילדים שמתקשים עם התהליך הזה, ולא מקלים על בני הזוג שלהם.
ואת "רק" חברה, מבינה? – זה חלק מהתהליך הטבעי, והוא קצת בלתי צפוי. לכאורה. כי זה לא רק הזמן, זה גם כיוונים מחשבה, ובעיקר מיקוד מחשבה. אותך ואותן מעסיקים גם הדברים שעליהם היו היחסים שלכם מושתתים בעבר, אבל גם על דברים אחרים, ולפעמים בעוצמה משמעותית. מכאן, שהראש פנוי פחות להשקיע, ופחות לתת.
מה עושים... באמת לא פשוט. אולי הנכון הוא לקבל את זה,להנמיך במשהו את הנתינה, ולכן אולי גם את האכזבה, שלך. במידה מסויימת זה אולי גם יחליש את ההרגשה של החברות הנשואות שלך שאת תלויה בהן. כן, אם תמתני במשהו את הנתינה שלך דווקא. אם תצהירי בזה שגם לך יש עולם שלך, וגם את עסוקה בעניינים שלך, ושבגלל זה, אם הציפיות שלך מהן נמוכות יותר, כי את "פחות צריכה", אז יותר קל להן להיות איתך בלי רגשי אשם.
זה עניין מורכב, שמרית, והאיזונים בו הם באמת לא פשוטים. אני לא מציע לך לוותר על החברות. אבל אולי לא להכנע לחברות שדורשות ממך לתת באופן אסימטרי (כי לכאורה לך יותר זמן...), ואולי לשים גבולות בעדינות כשזה קורה, כי גם את עושה דברים, ועם זאת כן להיות יותר עם כאלו שיודעות לקבל ולומר תודה כשאת נותנת, גם אם אינן פנויות לתת באותה מידה. גם אמירת תודה כנה ולבבית, היא נתינה משמעותית.