הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

זוגיות במשבר - ללא אהבה

יהלי(8.3.2020, 10:33)

שלום רב,

אני בת 48, בעלי בן 52. יש לנו 3 ילדים, בני 19, 16 ו-9.

בשנתיים האחרונות הזוגיות שלנו במשבר רציני. זה התחיל מירידה בחשק המיני שלי בתוספת כעסים שמופנים כלפיו כהורה וכבן זוג. הוא אבא קשוח, הבן שלי גדל בצילו של אבא ביקורתי ורק היום בגיל 16, מתחיל בינים קשר טוב יותר. בשנה האחרונה כבר איננו מקיימים יחסים (אך עדיין ישנים יחד). אינני אוהבת אותו, אפילו קצת שונאת, אינני נמשכת אליו, הוא דוחה אותי. התנהגותו מרגיזה אותי. יש לציין כי אני אדם מאד רגוע, אופטימי, קצת מעופפת וילדותית. הוא אדם פסימי, חם מזג, לא מנומס , קפדן. זה מתבטא גם בהתנהגותו מול הוריי המבוגרים שכל השנים עזרו לנו בגידול הילדים והם אנשים טובי לב (בעלי יתום מאב מגיל 25, אמו נפטרה לפני 3 שנים). הוא מאד מוכשר ומוערך בעבודתו אך יש לו נטיה להחליף מקומות עבודה כל 3 שנים, כי "אינו מרוצה", ולא פעם עברנו טלטלה כלכלית והוא שהה בבית תקופה ארוכה, דבר שערער עוד יותר את יחסינו.

כשהוא לא בבית טוב לי , כשהוא מגיע הביתה מתחילה אוירה של לחץ ואני רק רוצה להיות לבד. אנו מתנהלים בבית כדיירים שותפים, מנהלים בית וילדים אך אין בינינו כלום.

לפני שנה איבדתי את אחותי הצעירה למחלת הסרטן, היינו מאד קרובות ואהבתי אותה מאד . מאז שנפטרה שקעתי לדכדוך ומצבי רוח משתנים, אני דואגת להוריי ולאחיין שלי שנותר ללא אמא וגדל עם אבא. מאז האובדן בעלי אינו ידע איך "לאכול" אותי. אני עובדת במשרה מלאה והעבודה היא סוג של ריפוי בשבילי, גם מבחינת האבל וגם מבחינת יחסיי עם בעלי. בעבודה אני פורחת, אנשים מעריכים אותי וכשאני מגיעה הביתה אני "נובלת", פרט לעיסוקיי עם הילדים. בעלי מבחינתו לא יוזם פרידה , נראה שמתאים לו לחיות כך באין-זוגיות. לפני כשנה שוחחנו על "המצב" והוא אמר שאנו לא מתאימים זה לזה, מאד שונים, שאפשר לחיות יחד אך לחוד, כמו יחסים פוליאמוריים. אני בזמנו נחרדתי מההצעה הזו ואמרתי שעדיף כבר לא להיות ביחד בכלל. מאז לא קרה כלום.

אינני כה צעירה ואני מרגישה שהחיים עוברים לידי ואני לא עושה כלום ומפסידה זמן. הייתי רוצה להיפרד מבעלי כי מלבד הילדים והבית אין לנו כלום במשותף אך אני תלויה בו כלכלית ויודעת שפרידה עלולה לטלטל אותי עוד יותר. מצבנו הכלכלי כיום מצוין ומי יודע מה יהיה אם ניפרד. מצד שני , לחיות כך בחוסר אהבה והערכה זה לא חיים מלאים וטובים ומזיק לבריאות.

אשמח לעצה כלשהי לגבי התמודדות עם מצב לא נורמלי זה. תודה.