הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

האם תקווה זה רע?

שירי(10.7.2020, 23:13)
היי, אני ובן זוגי לשעבר (בני 27), נפרדנו לפני כ-4 חודשים. פרידה כואבת ועצובה, בייחוד בגלל שהיינו החברים הכי טובים, נשמות תאומות אפילו הייתי אומרת. לא קיבלתי את הפרידה בצורה יפה בהתחלה, בכיתי הרבה פעמים בטלפון בשיחה איתו, והמשכתי לדבר איתו למרות שהוא ביקש מרחק, אבל הוא תמיד ענה לי, תמיד הגיב לי ותמיד התייחס אליי, מעולם לא סינן או התעלם ממני, אבל הבנתי שדווקא הלחץ שלי הוא זה שגורם לו להתרחק. הסיבה העיקרית לפרידה, היא סוג של ״משבר חיים״ לדעתי שהוא עבר (כן בגיל צעיר אמנם). הוא הרגיש שכלום לא הולך לו, שהוא מתוסבך, מתוסכל, הקריירה שלו בירידה, הלימודים שלו בנסיגה, ושבזוגיות הוא מתקשה להאמין ולסמוך עליי אחרי אירועים שקרו ודברים שהסתרתי או הודעות בטלפון שמחקתי, דברים ששברו את האמון. הוא הרגיש שהוא וויתר על עצמו במערכת היחסים שלנו, ושלא באמת הבנתי את המקום שלו ואת הקושי שלו. היום אני מודעת לדברים האלה ואני לא נותנת לפחדים שלי להשתלט עליי, כי הם אלה שגרמו לשקרים, להסתרות, לכעס הבלתי מוסבר שלי לפעמים. השתפרתי המון וקידמתי את עצמי. עם זאת, אני יודעת שהוא לא הפסיק לעולם לאהוב אותי. לפני כשבוע, אחרי חודשיים של ניתוק בלי דיבור כלל, הוא איחל לי יום הולדת שמח, והתפתחה שיחה מאוד נעימה, שבסופה הצעתי שניפגש. והוא נענה לבקשה בשמחה. הפגישה הייתה כיפית, הוא קנה לי מתנה ואפילו שילם עליי במסעדה. אבל בסופו של דבר, עוד לפני שהספקתי לשאול ״יחסינו לאן״, הוא ציין את זה שהוא מאוד מקווה שלא באתי עם ציפיות לפגישה הזו, כי הוא רק רצה שיהיה לי נחמד ביום הולדת כי אכפת לו מאוד ממני. התאכזבתי מאוד ובאיזשהו מקום חזרתי אחורה לרגשות הקשים שהיו לי אז לאחר הפרידה. הוא ציין שהוא לא רואה את עצמו במערכת יחסים כרגע, ואני יודעת וגם אמרתי לו שיש לו בעיות אמון שצריכות להיפתר. הוא הוסיף כי הוא לא רואה מערכת יחסים עם מישהי אחרת מלבדי - או אני או אף אחת. אבל כרגע הוא מתרכז בקריירה שלו, והוא מסרב בתוקף לדבר על כל מה שקשור לזוגיות. הוא מרגיש שהוא צריך להקליל את האווירה, בלי כבדות ובלי עוד מעמסה של מערכת יחסים. הוא אמר שהוא אוהב אותי והדברים שלי עדיין אצלו, הכינוי שלי אותו כינוי בטלפון והוא עדיין מתגעגע וחושב עליי לפעמים. אבל שוב - הוא לא רואה מערכת יחסים איתי, כרגע. התסכול שלי זה העובדה שאני עדיין מאוד מאוד מאוד קשורה אליו ואוהבת אותו. גם אני לא רואה מערכת יחסים עם אחר. אנשים סביבי אומרים לי שהתקווה לשינוי היא זו שמשאירה אותי אומללה. ואולי הם צודקים. אז אני שואלת כאן - האם זה בסדר שאני עדיין מקווה? האם זה בסדר ״לחכות״? האם משהו לא בסדר בי שאני לא רוצה לשחרר אותו?