הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

להיות יצירתית יותר?

ד"ר אורן חסון(5.8.2020, 17:51)

אנונימית יקרה,

קל יותר להאשים את בעלך, כאשר מדובר בקושי של הבת שלכם. מזה התחלת, אבל אחר כך נשארת בעייפות שלך, ובחוסר התפקוד שלו. במילים אחרות – נראה שהקושי האישי שלך מכניס אותך יותר ללחץ, לחרדות ולכעסים, מאשר מה שקורה עם הבת שלך – לא כי את לא דואגת לה, אלא אולי כי את לא בטוחה בכלל שבעלך הוא האשם בכך. מצד שני – את מאשימה אותו בחוסר תפקוד כלכלי, ואולי גם משפחתי וזוגי.

נראה כאילו את עייפה מלקחת את כל האחריות עליך. אולי כי זה לא מה שציפית מהזוגיות שלכם כאשר בחרת בו כבן זוגך. קרו דברים, מלפני 9 שנים, ממש מהתקופה שבה נולדה בתך, כנראה הבכורה, שמאז אולי את מרגישה נאלצת להיות מפרנסת, במקום לגדל ילדים ולהיות קרובה אליהם כפי שאולי רצית.

זה קשה. זה לא מה שציפית. בודאי שלא ציפית שהבת שלכם תוכל לנצל את המתח שביניכם כדי לקבל כוח. היא גדלה, מאז שהיא נולדה, במערכת שבה האבא תיפקד אחרת מכפי שצפוי על פי מוסכמות החברה. הוא אולי גם לא מתפקד כפי שאולי היה יכול לתפקד לו היו חילופי תפקידים אמיתיים ביניכם, כשאת המפרנסת והוא הקרוב, החומל, הרך שמגדל את הילדים, כי יש לו יותר פנאי. זה לא קורה. אז מצד אחד, נכון שהיכולת של הבת שלכם לנהל אתכם מאד לא נעימה לכם, אבל אולי מנגד – אולי היא מקבלת כלים טובים מאד להיות עצמאית בסביבה מורכבת, ואולי כתוצאה מזה היא מאד תצליח כשתהיה אדם בוגר. התהליך הזה הוא לא פשוט, ומאד לא ברור, אבל גם כשזה מאד לא נעים לך, אולי היא לומדת משהו טוב לחיים, כלומר, משהו שהוא אולי טוב מאד עבורה. זה לא בהכרח יהפוך אותה להיות יותר מאושרת, אבל אולי (אולי!) זה יהפוך אותה ליותר מצליחה בחיים, לפחות במסגרות שבהן יש תחרות חברתית וכלכלית.

אני מניח שגם לו וגם לך קשה כאשר הוא בסוג של 'דיכאון', שסוגר אותו בחדר, מדוכדך, ובטל מפעילות. אותך זה מתיש, כי את מרגישה שאין לך שותף. אני יכול להבין את זה. את צריכה בן זוג ושותף, ואין לך את זה. לא ציפית, וזה לא היה במסגרת "ההבטחה הזוגית" שלכם, שהוא לא יתפקד כראוי.

טבעי ונורמלי להתייחס להתנהגות שלו כאל משהו שהוא "יכול לבחור אחרת". אבל זה לא אומר שזה כך. יש לו בעיה שהוא צריך להתמודד איתה, ולמרבה הצער, הוא מסרב ללכת לטיפול. אולי זה הזמן להפסיק להתייחס אליו, לפחות לזמן מה, כאל בן זוג ש"אמור להיות חזק, מכיל ומתפקד", ולהתייחס אליו כאל בן זוג, או כל בן משפחה אחר, שהוא חולה ומתקשה לתפקד, ואשר את רוצה להחזיר לתפקוד. יותר קשה לעשות את זה עם בן זוג מאשר עם ילד, הורה או חבר טוב. העניין הוא שלפעמים זה באמת המצב. והרי היית מרגישה אחרת לו היה חולה בסרטן, נגיד, ונגיד גם חס וחלילא. העניין הוא שלא תמיד יש לו בחירה, ומחלה שכזו היא לא בחירה שלו, ואי התפקוד שלו יכול להיות באמת לא יותר מאשר מחלה. היות שכך, חלק מהפיתרון תלוי בו, אבל חלק גדול מההחלמה שלו תלוי גם בך.

אז כן, בהחלט סביר, לפי תאורך, שטיפול יכניס אותו לתיפקוד, ואולי באמת יותר טיפול CBT(טיפול קוגניטיבי התנהגותי) שהוא משימתי יותר. את מתייאשת כאשר הוא לא מעוניין. מה שמצריך בעצם שתי אפשרויות נוספות. האחת – ללכת ביחד לטיפול, כי אולי הוא יסכים לזה יותר מאשר "לקחת את האשמה על עצמו" כביכול כאשר הוא יילך לטיפול לבד. מתוך הטיפול הזה, אולי גם יימצא מקום לצורך האישי שלו. האפשרות השניה – ללמוד להיות יצירתית יותר, ואולי כאחת האפשרויות, גם אם לא היחידה – ללכת לטיפול לבדך, במטרה ללמוד איך לטפל בו, כמו בילד חולה, אפילו אם זה מנוגד למה שהיית רוצה כאשר בחרת בו כבן זוגך, כדי לחזק אותו בעזרת חיזוקים נכונים, כדי לשקם אותו, וכדי לתת לו תחושה שהוא מתפקד, ושאת מאמינה בו, כדי לחזור לתיפקוד.

בברכה,
ד"ר אורן חסון
מטפל זוגי ואישי
אתר הבית של ד"ר חסון: www.orenhasson.com