עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
כמה אפשר להאשים את השחיקה???
שושי (5.10.2020, 1:34)היי,
יש לי בעיה: אנחנו נשואים כ11 שנה, יש ילדים, כל אחד מאיתנו בנפרד מתפתח כדי להכניס כסף הבייתה ולצמצם חובות.
הבעיה היא שאין קירבה. חסרה האינטימיות, בעיקר לי. אולי רק לי.
תמיד הייתה לנו מודעות גבוהה לזוגיות והיינו זוג מרסים, מושא קנאה לאחים שלו, ולמשפחה שלי... היום- וכבר כשלוש שנים- משהו דועך.
אפשר להאשים את השגרה, את ההתפתחות, את העומס, את הלחץ הכלכלי, ועוד סיבות קיימות, אבל אני מחפשת לעשות משהו יעיל.
ניסיונותי ליצור רגעים מקרבים מניבים תוצאות מינוריות ביותר, קרת "טכניים". לדוג' הוא יחזיר נשיקה אבל זה בלי תשוקה...
אני מטופחת מאד, כמעט תמיד (וזה הרבה! אנחנו לא נשואים טרי, ויש ילדים, ויש רוטינה של חיים....)
יציאות שבועיות שהיו לנו- גם בטלות בגלל הסגר, וגם כבר לאחרונה ה"דייטים" שלנו לא היו עמוקים. יותר כמו "ספירת מלאי" של מה היה השבוע ומה צריך להספיק שבוע הבא... ואם כבר נוצרים רגעי שקט- תמיד האלפון שלו ברקע והכל חשוב... (אני את שלי משתיקה לגמרי)
מחמאות לאורך היום- הייתי מקפידה אבל המון זמן זה היה חד צדדי אז הפסקתי
מחוות כמו ליטוף וחיבוקים- כבר אין, שוב כבי רק אני יוזמת..
סקס- יש סדיר אבל זה כי אני לא אומרת "לא" אף פעם מהחשש לפגוע בו, אבל נדיר שאני נהנית או "מתעוררת". מובן, לא?
ויותר מהכל- תמיד שמרנו טהרה והיום של הטבילה היה מרגש אותנו והיינו מחכים לפגוש זו את זה והיינו מתעלסים כל הלילה ממש עד הבוקר, והייתי נרדמת בידיים שלו, ורואים סרט ביחד, והוא היה מכין אוכל, והייתי חוזרת יפהפיה... אבל בתקופה האחרונה- המקווה זה עוד מטרד, אני חוזרת עייפה, אי אפשר להתעכב במקווה בגלל הקורונה- רק טבילה ממש, אז אני באה עם שיער רטוב ומאופרת מינימלי, ואיך לי חשק לכלום, ובכלל נמאס לי ואני שחוקה מלראות את כל הילדים בבית כל הזמן ולדאוג להם ולטפל בהם נון סטופ, ואין לאן להוציא אותם או לצאת אתם, ואין את מי לארח בגלל הסגר, ולהכין את כל החגים לבד, ואין תחושה חגיגית כמו עם אורחים, והוא חוזר מהעבודה ומצפה לבית נעים ברמה בסיסית, ומגיע לו, אבל אני עיפהההההה מהחיים כמו שהם.
סליחה שככה פרקתי, מצפה לעצות ישימות, תודה רבה!