הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

חזרה לאחר פרידה ומה יכול לפגוע בה

שיר(23.10.2020, 14:02)

אורן שלום רב,

אני ובן זוגי (בני 28) היינו ביחד לתקופה של 3 שנים, עד שלפני שנה קרו דברים שלא איפשרו לנו להחזיק בזוגיות, ונפרדנו. אני אביא רקע קצר על למה הפרידה קרתה - גיליתי חוסר רגישות כלפיי התקופה הקשה שעברה על בן זוגי, הוא נשר מהלימודים (אני סטודנטית שמסיימת תכף תואר), הוא עבר תאונת דרכים לא פשוטה ששיתקה אותו למשך חצי שנה בבית בשל פגיעה בעמוד השדרה והראש, באותה התקופה חשבתי שהדרך שלי לעזור לו היא פשוט לעשות במקומו דברים על אף שהוא לא ביקש ממני, בין זה אומר להתקשר לרופאים במקומו, לעשות במקומו עבודות ושיעורי בית ואפילו לשלוח בשמו דברים לאנשים. השתלטנות שלי גרמה להרבה הרס, אבל לא רק היא לבדה. מעבר לזה שהוא הרגיש שאני מזיקה לו, הוא גם גילה שאני מסתירה ממנו דברים (דרך אגב מעולם לא דברים שקשורים לבגידה או אפילו קרוב לזה), דברים שסיפרתי לאחרים במקום לו, אנשים שעשיתי איתם מטלות בלימודים והוא לא היה מודע לטיב השיחות איתם, וכדומה. מאז אותם דברים היה לו קשה לסמוך עליי, הוא לא אהב את האנשים שעבדתי איתם בלימודים, ובן אדם אחד שנא יותר מכולם כי לטענתו טיב הקשר היה אחר מאיך שהצגתי אותו, לא מתוך קנאה אלא מתוך תחושה של חוסר יחס כלפיו והעיקרון שלא סיפרתי לו על דברים שקרו במסגרת הלימודים ובחיים שלי. מעבר לזה, בשל העובדה שלא חסכו ממני ביקורות על כל דבר בחיים שלי, בעיקר מצד ההורים שלי, כל ציפייה שהייתה לי מעצמי הייתה לי גם ממנו ולכן הוא ספג ממני גם הרבה ביקורת. פגעתי בו המון בעיקר כי לא ידעתי להסביר את עצמי נכון אז ותירצתי את זה ב- "שכחתי" או "זה לא מספיק חשוב לספר" אבל למעשה הרחקתי אותו מהחיים שלי כשהוא רצה להתקרב. הוא רצה לשמוע על היום שלי, על האנשים שאיתי, על הרגשות שלי והתחושות שלי, הוא רצה להיות חלק ואני בפחדנותי הרחקתי אותו.

והסיבה לכך היא שהרגשתי מאוד אנוכית לספר על עצמי כשלו כל כך קשה בחיים, וזו הייתה טעות אני יודעת זאת עכשיו. נפרדנו כי הוא תמיד חשד בי, לא סמך עליי, שאל שאלות על הלימודים שלי על העבודה שלי על כל דבר בעצם, והאמת שהוא זה שנפרד ממני כי הוא אמר שהוא לא מסוגל להמשיך ולהכאיב לי כי הוא פשוט לא יכול לסמוך עליי יותר וכנראה שאנחנו לא מתאימים ואם נמשיך ככה אנחנו נמשיך להיות מתוסכלים למרות האהבה הגדולה. חייבת לציין שכל זה קרה בשנה האחרונה שלפני הפרידה. לפני כן הייתה לנו זוגיות מופלאה ומעבר לזה - חברות חזקה מאוד. אהבנו אחד את השנייה, לפעמים יותר מידי ויכול להיות שבגלל אותה אהבה הציפיות שלנו אחד מהשנייה היו גבוהות מאוד. מידי פעם המשכנו לדבר פה ושם (בתקופה שהיינו פרודים) והרגשתי שהיחס בינינו משתפר ושיש יותר כבוד, סבלנות הכלה ותקשורת. אז יזמתי פגישה ובה שפכתי בפניו את ההתפתחות שלי בשנה האחרונה, התובנות שהגעתי אליהן, הבגרות שלי והשינוי שעברתי, סיפרתי לו על הרצון שלי לנסות שוב כי אני חושבת שאנחנו במקום אחר היום ובריא יותר. הוא היסס, אבל הסכים. חזרנו לפני שבוע ויצאנו לדייט שהלך נהדר וקבענו לעוד אחד, ונדמה שזה הולך לכיוון חיובי. בתקופה שבה היינו פרודים, אני עדיין המשכתי לעשות עבודות עם אותם אנשים מהלימודים כי לא הייתה לי ממש ברירה, הייתי חייבת לסיים את התואר, וזה היה לא מזמן, שבוע לפני שחזרנו סיימתי איתם את העבודה האחרונה שלנו. השאלה שלי היא כזו - האם כשאנשים חוזרים אחד לשנייה, יש מחויבות לספר, או אומר אחרת, יש צורך וחשוב לספר אחד לשנייה על הדברים שקרו בזמן הפרידה שלנו? האם כדי למנוע חיכוכים עתידיים או פגיעה במערכת היחסים שוב, חשוב לציין את העובדה הזו? ואם כן איך לעשות את זה? אני לא רוצה לדפוק את מערכת היחסים הזו ולו רק בגלל שזה בן האדם שאני רואה בעתיד שלי. זה בן האדם שמערכת היחסים איתו מבחינתי היא לכל החיים. מעולם לא הייתי בן אדם שמסוקרן ממה שיש בחוץ, האיש שאיתי זה האיש שחשוב לי, וחשוב לי שהוא ירגיש בטוח איתי, מסופק איתי ושמח איתי, ולא מתוסכל עצוב או כועס.

איך חשוב ונכון יהיה להתנהג מנקודה זו והלאה?