הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

אימון שהלך לאיבוד

ד"ר אורן חסון(3.12.2020, 14:20)

רוני יקר,

אתה שואל שאלה חשובה, שיש לה הרבה משמעות בזוגיות, שכן אנחנו נוטים לחשוב על זוגיות כעל מערכת שיתופית שבה אין סודות, או לא אמורים להיות סודות. סוג של אורגניזם שיתופי של שניים, שבדרך כלל גם מגדל ילדים.

במציאות, יש זוגות שכאלה. אבל זה יותר האידיאל מאשר המציאות. גם לאידיאל יש תפקיד – ביצירת אידיאה שבעזרתה בני הזוג יכולים להרגיש בטוחים בקשר ובשיתוף הפעולה שלהם, ולבטוח זה בזה. האידיאה הזו יוצרת כיוון, אבל רק לעיתים נדירות מאד היא מבוצעת בשלמותה. תמיד הרי יש דברים שאנחנו שומרים לעצמנו במסגרת הזוגיות, החל מהדבר הפשוט ביותר – דברים שלא לגמרי מוצאים חן בעינינו במה שבן/בת הזוג שלנו עושים, אבל הם כל כך לא חשובים, כך שאנחנו שומרים אותם לעצמנו, כדי שלא לקלקל. אולי פנטזיות קטנות שממילא לא נממש, אבל יערערו את הביטחון של הצד השני. אולי משהו שמישהו אמר, וזה עלול לקלקל את מצב הרוח של בן/בת הזוג שלנו, אז אנחנו לא מספרים. ועוד ועוד מאלה.

בין זה לבין הסתרות גדולות, כמו – נסעתי לחו"ל לכמה ימים וסיפרתי שאני ב... לא יודע: אצל ההורים כי הם צריכים עזרה, או במפגש עבודה בצפון הארץ, יש רצף גדול של דרגות שונות של הסתרה. יש רצף גדול גם בסיבות להסתרה: האם זה כדי להימנע מביקורת ומעימותים, למרות שאני מאמין שהמעשים שלי הם לגמרי בתחום הראוי והערכי אבל בן/בת הזוג שלי חרדתיים/קנאיים/שתלטניים ולכן אני לא מספר/ת, או זה כדי שלא ייודע על בגידה, או על הוצאה כלכלית גדולה, או על חולשה שלי (נגיד, הצורך ביציאה לחופשה כי אני על סף קריסה, למרות שזה בא על חשבון בן/בת הזוג שלי, שגם להם קשה).

אתה מבין שאני לא יכול לדעת מה בדיוק הצורך שלך. אני גם מבין שכאשר גם אתה לא יודע, אתה חושש מהגרוע ביותר. לא יכול לומר לך מה נכון ומה לא. אני יכול לומר שבגבולות מסויימים סודות, או אם נדייק יותר – הסתרה של מה שאני באמת חושב או רוצה או עושה – זה לגמרי בסדר, כי גם בתוך הזוגיות אנחנו צריכים לפעמים לשמור על העצמאות שלנו, ובתנאי שהנזק לצד השני הוא משני ושאנחנו יכולים לראות נכון וטוב את "התמונה כולה". וכל עוד אנחנו רואים אותה נכון, אבל גם יכולים להתמודד עם זה באופן סביר אם זה יתגלה. שזה כבר תלוי גם ביכולת של הצד השני להתמודד עם החרדות שלו, כאשר הוא נדרש להאמין בבת/בת הזוג שלו.

אתה לוקח אותי למקום שבו אני חושב שנכון שאולי תדברו יותר. אני חושב שאתה כבר לא לגמרי סומך עליה. עשית זאת בעבר, אבל ההסתרות שלה, שבעיניך הן מהותיות ויכולות אולי להסתיר אירועים הרבה יותר משמעותיים, מאיימות עליך. והשאלה היא איך משיגים מחדש את האימון. ואני חושב שאתה גם שואל את עצמך: האם אני באמת צריך לתת בה אימון?

שאלות חשובות. אני חושב שיהיה לך מאד קשה לתת לעצמך תשובות אם לא תדברו על זה, ומצד שני, היא מעמידה גבולות וסייגים וחומות, שלא עוזרים לך להאמין לה. לכן, נראה לי שיהיה לך קשה מאד לקבל תשובות ללא מאבק. אני כן מציע לך לנסות בכל זאת. וזה למצוא את הזמן שבו תוכלו לדבר בשקט, ובאופן חופשי, ועם מצב רוח נכון וטוב, ולהסביר שבעצם, אם היא היתה בנעליך, וזה היה מצב הידיעה שלה (או נגיד, חברה שלה היתה מספרת לה על בן הזוג שלה שמסתיר בדיוק את אותם הדברים), חשדות עלולים לעלות. ולכן חשוב להיות גלויים באשר למה שהיה, כדי לאפשר את מה שיהיה. אני מאחל לך שתצליח.

אחרת, זה עלול להיות מאבק שלא יעשה טוב עד שלא יתפזר האבק, ואולי גם לאחר מכן. אפשר לעשות את זה יותר טוב בעזרת טיפול זוגי, אבל גם לכך צריך להגיע להסכמה. והעניין הוא שכדי להביע את הצורך בטיפול, צריך לומר גם בגלוי שיש חוסר אמון. ושאולי אם נפתח את זה בינינו, לא צריך יהיה טיפול. אלא שכך, דרישה ללכת לטיפול הוא גם סוג של הודאה בחוסר האימון.

אתה מכיר את עצמך ואותה. תצטרך לחפש בתוך ההכרות הזו את אופן התקשורת שכן עובד, כדי להגיע מחדש לאימון זוגי, שנראה שכרגע קצת הלך לאיבוד.

בברכה,
ד"ר אורן חסון
מטפל זוגי ואישי
אתר הבית של ד"ר חסון: www.orenhasson.com