הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

רכבת הרים אצל בן הזוג

רינת(7.1.2021, 22:29)
שלום ד"ר חסון, אני נמצאת במערכת יחסים עם גבר מזה 3 חודשים. התחלנו כשהיה עדיין פרוד, מיד לאחר שעזב את הבית. לא ידע מתי יהיו הגירושים. אציין שנהג בשקיפות מלאה עימי באשר למידע אודות מה קורה. בגלל מצבו וגם בגלל מגבלות הקורונה, נכנסנו ישר למערכת יחסים שנמצאים המון בבית.אין הרבה לאן לצאת מלבד צעידות בחוף וכו'. שיחות רבות של שעות ארוכות. חשיפה אישית מאד עמוקה. שלו יותר. לי לקח יותר זמן וגם ובכל זאת, לא שיתפתי לפרטים כמוהו, עד שלא אחוש ביטחון. יחד עם זאת, גיליתי ביקורתיות רבה מאוד. נטייה להיתפס לפרטי פרטים בכל שיחה, וברגע של כעס להטיח בפני בחזרה, לבקש הסברים מנומקים למה אמרתי כך או אחרת וכו. אציין גם מיעוט קשר עין, אך קירבה פיסית רבה וטובה מאוד. בשל המזג הכעסני הזה נוצרו פעמיים נתקים לכשבוע. כשעניין הגירושים עצמם נהיה ממשי נתקלתי בהתנהגות מתוחה מאד ובצורך להיות עם עצמו שהיו מובנים לי,אך גם ושוב הרגשתי לעיתים כ"שק חבטות"... הגירושים עברו בשלום. ואז התחילה תקופה שנראתה רגועה ומבטיחה, ולהפתעתי שרדה פחות משבועיים. הוא הציע לבלות סופשבוע ארוך ביחד, עשה הכנות לכך, ולמרות זאת, בהפתעה מוחלטת הודיע לי שהחליט לסיים את הקשר, כי למרות שאנו בתקשורת עמוקה מאד ולמרות החברות האמיצה מצד שנינו, שהוא בהחלט צד פעיל בה, ולמרות קשר פיסי פורה והדוק, הוא לא מרגיש שהוא מתאהב ולא אהבה ולא פרפרים בבטן וגם חושש שלא יאהב אותי בעתיד. מהפך מוזר מהימים הצמודים ומשיחת הבוקר שעסקה בקניות לשבת. אציין שאנחנו בני 60 פלוס לא ילדים. אני לא מאמינה כבר בהתאהבויות עיוורות שאינן רואות מציאות של חוסר התאמה, אלא מתאהבת בהתנהגויות ובמעשים, בהעצמה הדדית, הקשבה ואמפטיה לצרכים של השני. אני לא מאוהבת, אך בהחלט התחלתי להיקשר אליו, גם כי ראיתי דאגה ואכפתיות. הוא דיבר הרבה שנקשר וכו, אך פתאם בא לומר שכמה ימים מרגיש לא נוח בקשר, למרות שבכמה ימים האלה הזמין אותי לסופשבוע ארוך. מוזר. התהפכות שאיננה תואמת את ההתנהגות כלפי. לא מבינה מה קורה. מה קרה. אני מרגישה די מרומה, במידה מסויימת, כי אמרתי לו שעד כה הייתי במידה רבה כמשענת. ורק עכשיו מתחילה בעיני מערכת היחסים ההדדית האמיתית, בתנאים הרגועים יותר, והנה ברגע האמת הוא מתנתק. אמר לי - אל תחכי לי והיה מאד נחוש להיפרד. הייתי אדיבה ומנומסת. שמרתי על איפוק. אבל בתוכי אני מרגישה גרוע מאוד. במידה מסויימת אף מנוצלת ומרומה. מה דעתך ? כיצד אתה רואה את תמונת המצב ? כיצד עלי לנהוג ? האם לכתוב לו את דעתי שיבין שהוא שקוף וחשוף? להניח לו כי אולי זה משבר שיחלוף? אני מבולבלת, כועסת וכאובה. תודה רבה. רינת