הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

נתינה וקבלה

ד"ר אורן חסון(2.6.2021, 0:51)

אנונימית יקרה,

נראה לי שיש ביניכם בעיקר הבדל באופי. אולי זה מתמצה במה שכתבת כאן:

"כמה פעמים שהעליתי את הנושא הוא אמר שאין מה לעשות זה המצב שלו יש יותר זמן וכסף. אז אני טענתי שהוא היה צריך לאזן את זה מידי פעם וכן ליזום משהו."

כי נדמה לי שהוא ענה לך לא לטענה או לתלונה שלך, אלא למשהו אחר, והוא שמבליט את ההבדל שביניכם. כי לכאורה – אם המצב היה הפוך, היה אפשר להבין בקלות שההסבר שלו ש"מה לעשות, זה המצב" היה ענייני. כלומר, כשיש לו פחות כסף וזמן, הוא יכול לתת פחות. אבל המצב הוא הפוך. ונדמה לי שהוא ניסה לומר לך משהו כמו "כן, נו... זה המצב, שלי יש יותר זמן וכסף, כך שזו המציאות, אבל זה לא אומר שבגלל זה אני יכול לתת יותר", כלומר, שהצד השני של המציאות הוא גם "אבל אני לא כזה שיודע לתת כמוך". לכן הוא לא יכול, ולכן היה רוצה שתקבלי את המציאות הזו שהוא לא האיש שיודע או יכול לתת לך את התחושה שהוא שם לב, שהוא מעריך, ושהוא יודע לגמול לך באותו המטבע של תשומת לב ונתינה.

אני יכול להבין למה את מרגישה מנוצלת, מצד אחד, אבל גם מבין שיש בו גם הרבה דברים טובים, שבגללם את חושבת על נתינה וחושבת עליו ועל האושר שלו ועל כך שאת באמת רוצה שיהיה שמח כאשר הוא איתך. לכן זה מורכב, אבל גם לכן – ככל שחולף הזמן ואת נוכחת לדעת שהוא לא מגיב באותו אופן, זה מציק לך. ואז, כשזה ברקע, יותר קל לכעוס על דברים קטנים שקודם היית יכולה להניח להם.

כך שהקשר שלכם לא רק "יכול" להחמיץ עם הזמן, הוא כבר החמיץ קצת עם הזמן, והעניין הוא שהוא החמיץ בצד שלך, למרות ואולי בגלל שהמחדלים הם בצד שלו. וכאן אני בהתלבטות מה לומר לך. כי לתחושת החמיצות שלך יש סיבה, שהיא לשמור עליך שלא תצאי פראיירית. מצד שני, זו שאלה – האם גם בטווח הרחוק, אתם נשארים ביחד לאורך שנים, אם היית יכולה להיות ללא תחושת החמיצות הזו, האם באמת הייתי יוצאת פראיירית מהקשר הזה? במילים אחרות, האם היית מוכנה להסתפק במה שיש, כי הסך הכל הוא טוב, וכל מה שאת צריכה כדי שבאמת יהיה לך טוב הוא ולהתגבר איכשהו על תחושת החמיצות שלך עד שלא תרגישי אותה, ותהיי שלמה יותר עם הקשר?

לכן, השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך לטווח הארוך, ונדמה לי שזה מה שהיית רוצה, לחשוב לטווח ארוך בענייני הקשר הזה, הוא מה הכי נכון לך? להילחם כנגד פגיעה בך, או להילחם כנגד הפגיעות שלך?

זה היה נחמד לו הכל היה חלק, והוא היא איש קל ונדיב, שחלק מזמנו היה מקדיש לשאלה – מה אני יכול לעשות כדי לשמח אותה? אלא שזה לא כך, או לפחות לא במידה שהיית רוצה. אני חושב שהתשובות לכל אלו צריכות להיות שלך, הן בשל מה שאת מרגישה, והן בגלל מה שאת חושבת שיקרה ביניכם הלאה, בשנתיים-שלוש הקרובות, ו/או בתקופת הפנסיה – וכמובן, כמי שכבר התחתנה פעם "לכל החיים", את יודעת שקשה לדעת מה יהיה עד אז. את צריכה אולי לחשוב קצת יותר רציונלית לרגע, על סיכויים וסיכונים, ולחבר את זה עם מה שאת מרגישה, ואז לחשוב גם על הכיף של הרגע, של הצורך שלך בו ואיתו, זה שקיים עכשיו, ולאחר כל אלה להחליט על פי האינטואיציה שלך מה הכי נכון, ואז להחליט ו"לזרוק את המפתחות" כדי שיהיה לך קל יותר להיות בהחלטה הזו.

ואם החלטת להישאר איתו, אולי במקום להביע את אי שביעות רצונך ממה שחסר, נסי להיות שמחה במה שהוא נותן, ואולי אפילו לדעת לומר או להראות את זה, ואולי הוא ילמד באופן הזה, דרך ההבנה שטוב לו כשאת שמחה. אחרי הכל, לא כל אדם יודע לתת בקלות, אבל גם לא כל אדם יודע לקבל בקלות. אולי אם תלמדי טוב יותר לקבל בשמחה וללא הסתייגויות (נגיד, במקום 'וואי, לא היית צריך!' לומר 'איזה יופי! ממש ממש תודה', או אפילו 'תודה רבה', וחצי שעה מאוחר יותר, או בסוף הערב, ואם לא אז אפילו יום אחרי אם לא יוצא, להוסיף גם 'רציתי לומר לך שאת חמוד. ממש עשה לי טוב שחשבת עלי'), הוא ילמד מזה לשמח אותך יותר.

בברכה,
ד"ר אורן חסון
מטפל זוגי ואישי
אתר הבית של ד"ר חסון: www.orenhasson.com