הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

התייעצות

אורח(29.7.2021, 14:32)

היי, אני ואשתי לקראת סוף שנות השלושים לחיינו, נשואים כ-5 שנים, עם שני ילדים קטנים.

פונה לגבי בעיה שמעיבה מאוד על מערכת היחסים ביננו בהווה, שלתחושתי עם הזמן החמירה יותר ויותר. התחושה שלי היא שכבר כמה שנים מערכת היחסים היא מגדל קוביות שמנסים לבנות (במאמץ לא פשוט קוביה אחרי קוביה), אבל אחת לשבוע-שבועיים האדמה מזדעזעת, הקוביות נופלות על הרצפה ומתפזרות ומתחילים שוב מהתחלה, כל פעם במצב פחות טוב מבפעם הקודמת כי נוצרים עוד ועוד משקעים...

לאשתי יש בעיה של חוסר שליטה בכעסים, כעסים יש לכולם וזה טבעי וברור. הבעיה כאן היא גם מינון מאוד גבוה ותדיר (כמעט לא קיים מצב שעובר שבוע בלי שהיא כועסת על משהו וכל אירוע כזה נמשך כמה ימים) וגם שכעס אצלה מתורגם (ברוב הגדול של המקרים) ממש לעוינות כלפי מי או מה שהיא כועסת עליו, ובלי שום פרופורציה למה שהתחיל את תהליך הכעס.

העוינות באה לידי ביטוי בצורת צרורות של ביקורת עוקצנית מאוד, הכללות מקטינות, זלזול, השפלה, אמירות ״מתחת לחגורה״, דיבור בטונים גבוהים, קללות, וגם (אולי הכי נפוץ) תגובות ילדותיות בעיני של לשלוח לאנשים הודעות זועמות מאוד בטלפון ומייד לאחר מכן לחסום אותם לתגובה בטלפון/ווטסאפ וכו. (לימים, לפעמים שבועות...). ההתנהגות הזאת לא מוגבלת רק אלי ב״ארבע עיניים״ אלא נעשת גם, באופן פחות תדיר, כלפי בני משפחה (שלה ושלי) ולפעמים גם כלפי אנשים אחרים (שכנים, בעלי מקצוע וכו.).

בנוסף בזמן של כעס על משהו, היא נכנסת לסוג של ״מצב חיפוש מוגבר״ שבו במשך כמה ימים ״מחפשת בנרות״ כל דבר, גם הקטן ביותר שאפשר לדמיין, שאפשר לתת עליו ביקורת עוקצנית (תמיד בהכללה), מה שמכעיס אותה עוד יותר ומעורר שוב ושוב את המריבה במקום לתת לה לדעוך. לעוינות הזאת לוקח המון זמן להשתחרר (אם ביכלל זה קורה, ולא רק מטואטא מתחת לשטיח באופן זמני...)

אין גם ממש הבנה של הנזקים שההתנהגות הזאת עושה לסביבה ולה, איך היא מתקבלת ע״י אנשים ולמה אחרי שזה חוזר על עצמו שוב ושוב ״נשרפים גשרים״ שקשה מאוד לתקן אחר-כך (אם ביכלל מנסים), גם קשה מאוד להסביר לה את זה (אין כמעט מוכנות לקבל ביקורת עצמית, והתגובה נעה בין ביטול מלגלג לבין כעס על מי שמנסה להסביר שזאת לא התנהגות נורמטיבית ויש דרכים פחות הרסניות להביע כעס).

כשאני מסתכל אחורה, אפשר להגיד שהיו כמה רמזים להתנהגות הזאת (במידה פחותה מאוד) גם בשלבים מוקדמים יחסית של הקשר, אבל בשלבים ההם זה היה יחסית נדיר והסתיים בהתנצלות ונסיון אמיתי לתיקון נזקים מסוים מבחינתה. גם בשלבים ההם זאת לא נראתה לי בדיוק התנהגות בוגרת אבל יחסתי את זה לכך שלא היו לה כמעט נסיון במערכות יחסים בעבר והנחתי שהנושא יפתר עם הזמן והיא תאמץ דפוסים יותר בריאים. זה גם לא היה מאוד משמעותי בעיני באותה תקופה יחסית למכלול השלם של הדברים שהרגישו בזמנו טובים.

היום ההתנהגות הזאת תדירה וכבר מאוד מזיקה לנו בעיני, ומצד שני מבחינתה מלווה בסוג של אדישות. כמעט אף פעם אין התנצלות ואין נסיון תיקון נזקים או הפקת לקחים, פשוט ממשיכה אחרי כמה ימים של עוינות כאילו שום דבר לא קרה ולא היה כלום, תוך התעלמות מכל ההנזקים שנעשו בזמן הזה, עד הפעם הבאה (שתגיע תוך שבוע/שבועיים).

ניסיתי בזמנו לשכנע אותה לטפל בנושא בצורה מקצועית, לא ממש היה עם מי לדבר. ניסיתי גם לקרוא בעצמי ספרים כדי לקבל דרכי התמודדות, לתחושתי זה קצת עזר תקופה מסוימת אבל בסופו של דבר חזרנו לאותו מצב.

אני לא כל כך יודע מה עוד אפשר לעשות, מעבר לזה שממש לא נעים לחיות ככה לאורך זמן, וזה כבר תקופה ארוכה מכרסם עוד ועוד והורס את מה שנשאר ממערכת היחסים שלנו, זאת גם דוגמא רעה לילדים, שגם אם זה אף פעם לא מופנה כלפם וגם אם מנסים כמה שיותר למסך את זה שלא ירגישו, מדי פעם עדיין קולטים באופן עקיף את האווריה הלא טובה שנוצרת...ובטח מרגישים שאין אחדות והרמוניה בבית, רחוק מזה לצערי.

הייתי שמח לעצות והכוונה, תודה.