הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

איבוד שליטה על הכעסים שלה

אורח(15.8.2021, 11:58)
היי, תודה על תשובתך. (התגובה הקודמת יצאה ללא רווחים אז רושם שום) עיקר הכעסים שלה מופנים אלי, בזמנו (כמה שנים אחורה) ייחסתי אותם לעניינים "טכנים", כגון הבדלי גישה וקפדנות בנושאי סדר, נקיון, חלוקת מטלות, איזון עבודה-בית וכו. כי אלו היו ה"טריגרים" שמהם היתה מתחילה ההתפרצות (לפחות כך חשבתי אז). באותה תקופה עשיתי מאמצים דיי גדולים לברר מה בדיוק מפריע לה (יזמתי שיחות לתוך הלילה ולא עזבתי עד שעשינו רשימות של כל מה שהפריע לה באותו זמן והתחלתי לטפל כמיטב יכולתי), עניינים אלה נפתרו לפני שנים (גם לדבריה), גם קשיים אחרים שבאו והלכו בהמשך (ואני לא מזלזל בהם) נפתרו בסופו של דבר. למרות זאת הדפוס של "כעס הופך לעוינות" בלי פרופורציות נשאר והקצין לכיוון הרע. עם הזמן גם נהייתי יותר מודע לזה שההתנהגות הזאת לא בהכרח ייחודית כלפי ביגלל איזה עניין ספציפי כזה או אחר ביננו, אלא גם מופנת החוצה פה ושם לאחרים באותה צורה (ואני לא מתכוון אנשים שהמפגש איתם חד-פעמי), אומנם זה קורה הרבה פחות אבל גם אינטנסיביות הקשר פחותה אז זה כנראה צפוי. במקרים שזה היה מופנה חיצונית, נסיונות ההרגעה שלי לרוב גרמו לזה שבחשיבה שלה שאני נתפס כ"מצדיק את הרעים" (מי שהם לא יהיו) והכעס מופנה גם אלי. לגבי איך אני מנסה להשיג שליטה, ניסיתי דרכים שונות עם השנים, אני לא ממש יכול להגיד שמשהו עבד לאורך זמן... בהתחלה לא הבנתי ביכלל את התגובות האלה, הם נראו לי מוזרות וחסרות פרופורציה והייתי מנסה להרגיע ולהסביר שזאת לא דרך בוגרת להתמודד עם בעיות ושגם אם כועסים יש דרך נורמטיבית להגיד דברים, זה לפעמים היה עובד אבל לתקופה קצרה ואז חוזר למצב הקודם. בהמשך במצבים שזה כבר היה נראה לי מוגזם הייתי מנתק מגע לכמה שעות/נוסע לאנשהו/הולך לסיבוב בפארק/הולך לישון בחדר אחר עד שהיתה מבינה שההתנהגות שלה לא סבירה ומתנצלת. זה היה לפני שהיו ילדים, עכשיו פחות ריאלי לעשות את זה, וגם עכשיו החלק של ההתנצלות אף פעם לא קורה (התחלף בסוג של אדישות "תעשה מה שאתה רוצה לא איכפת לי" בשילוב עם אגו של "אני לא אתנצל"). אגב לא ממש איכפת לי מהתנצלות עצמה, זה דיי זניח בעיני, אלא כן משינוי הדפוסים המזיקים האלה של כעס-הופך-לעוינות, הכללות, טונים גבוהים, קללות, חסימות ווטסאפ וכו, אבל התגובה כשהייתי אומר לה את זה היתה לרוב מתחמקת. בעבר ניסינו טיפול זוגי מסוים (ביוזמה ודחיפה שלי, ובעיקר בהתנגדות שלה), אבל הוא לא היה אפקטיבי, הפסקנו לאחר מספר חד-ספרתי של מפגשים לאחר שלא הצלחתי לשכנע את בת זוגי להמשיך (בדיעבד אני חושב שהמטפלת כמעט לא דיברה ולא נתנה כלים, וגם דיי שכחה מה שנאמר בין מפגש אחד לשני, את הכלים שכן ניסתה לתת לא ממש ידעה להסביר באופן ברור - אחר כך קראתי כמה ספרים בתחום והבנתי מה היא ניסתה בעצם להסביר) בהווה אכן דיי איבדתי סבלנות ואני מגיב יותר בתקיפות כשאני מזהה את הדפוס הזה מתקרב. אני לא מקלל (לא מאמין בזה) ולא צועק ולא "שונא" אבל אני כן "חותך את השיחה" בתקיפות ולא נותן לגיטימציה להמשיך בדרך הזאת כשאני רואה כשלשם היא הולכת. אני מבין שגם לזה יש חסרונות כי היא רואה את זה לפעמים בצורה שאני "מבטל את הרגשות שלה". אני מסביר שהבעיה היא לא עם "מה" אומרים אלא "איך" אומרים, אבל היא לא מבינה את זה... באופן כללי לצערי יש היום מעט תקשורת ביננו שלא סובבת את הילדים ומטלות ושהיא לא שטחית, ובערך פעם בשבוע מריבה גדולה. אני כן מנסה לקרוא (דיי הרבה) ספרים שמסבירים איך נכון יותר לנהל תקשורת טובה, זוגיות טובה, להמנע מביקורת תוקפנית, וכו. מתוך הבנה שברור שגם אני לא מושלם ושיש תמיד הרבה מה ללמוד ולשפר, בת זוגי אף פעם לא הרימה ספר כזה מיוזמתה (אפילו הגיבה בזלזול לזה שאני עושה את זה) לצערי אני מרגיש הרבה פעמים דיי ב- Dead end (אבל עדיין לא מתייאש...).