הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

דו קיום זוגי טוב ומכבד

ד"ר אורן חסון(2.10.2021, 14:01)

קורין יקרה,

כתבת על 'טכנולוגיה מעצבנת', כאילו את סולחת לאישך, ומאשימה את הטכנולוגיה. 'היא זו שלא בסדר'. יותר קל להאשים את הטכנולוגיה, מאשר להפנות אצבע מאשימה על בן זוגך – אבל את כן עושה את זה. את כן מביעה את מורת הרוח שלך מהשימוש שלו בטכנולוגיה. את כן משוכנעת שהוא נמצא בקשר עם בחורות אחרות, צעירות או לא – האם זה באמת משנה? וגם כאן, זה סוג של הסחה. יותר קל לומר שזה לכאורה לא מוצדק, כאשר פער הגילאים הוא כזה גדול, מאשר כאשר הוא מדבר או מתכתב או מפלרטט עם נשים בגילו. למה, בעצם? למה את צריכה את ההצדקה הזו, כאשר כל קשר עם מישהו אחרת היה פוגע בך? למה את צריכה 'הצדקת יתר'? למה את לא מספיק בטוחה בעצמך, ובמה שנכון לטעמך, לדעתך ולצרכים שלך בקשר הזוגי שלך? למה את צריכה הצדקה למאבק?

אני שואל את השאלות האלו, כי זה מה שאני מבחין, את הקושי שלך להאמין בעצמך ובאמת שלך. ולפי מה שאת כותבת – אני גם יכול לראות את הקושי שלך נובע בדיוק מאותו המקום: את רואה את הדברים, והוא מכחיש אותם, ואת כבר לא בטוחה בהם ובצדקתך.

ונראה לי שאת כן בטוחה בצדקתך, אבל איכשהו, מולו, את מאבדת ביטחון בעצמך, ואולי אפילו בשפיות שלך וביכולת שלך לתפוס אמת או דמיון, כעס מוצדק או חרדות לא מוצדקות.

אז אני באמת לא יכול לדעת מה נכון ומה לא. אני כן יודע שיש מקרים רבים מאד שבהם האינטואיציה הזו נכונה, והכחשה גורפת של הצד השני מערערת את תפיסת המציאות. לכן היא גם מונעת הגשת אולטימטום ברור. לא רק ההכחשה, אלא גם הקושי להסיק את המסקנות, שלפעמים הן מתבקשות, שאומרות: היות שזה המצב, והיות שהוא לא משנה דבר, זה מה שאני צריכה לעשות. וה'זה' הזה הוא מפחיד מדי, ואז נשארים רק בתחושת ההתקרבנות, אבל מבלי לעשות משהו ממשי.

מצד שני, הכרתי גם כמה מקרים, הרבה פחות, אגב, שבהם באמת שלא היה דבר, ומה שדיבר היה הפראנויה. החרדה שמא בוגדים מי, והחרדה של אם זה נכון – מה אני צריך או צריכה לעשות, והמסקנה קשה מנשוא, כי היא לא מה שרוצים לעשות. הלבד יכול להיות מאד מאד מפחיד. זה נפתר בקלות רבה יחסית כאשר נעשו בדיקות ממשיות, של חוקר פרטי שהגיע למסקנה שאין שום דבר, של האזנות שהעלו חרס והראו שאין דבר שכזה. לא שזה היה קל להגיע להבנה ש'טעיתי, וכנראה שאני חרדתי/ית' ושצריך להתמודד עם עצמי ועם המסקנות שלי כדי לקיים מחדש חיים זוגיים טובים, כי לפחות בהיבט הזה בן/בת הזוג שלי בסדר. זה לא כזה פשוט גם, אבל זה עדיף.

כפי שאמרתי, אין לי מספיק נתונים לומר לך מה נכון. לפי תאורך, ולפי הסטטיסטיקה, כנראה שיש בסיס ממשי למה שאת כותבת, אבל גם כותבת שני דברים חשובים אחרים: א. זה לא מפריע לו לנהל את חייו המקצועיים והמשפחתיים, היחסים שלנו מצויינים בד"כ, ו-ב. 'אני באמת מתחילה לחשוב שהשתגעתי'. ביחד עם זה, קראתי את ההסתייגות שלך ל-ב. אבל הקונפליקט הזה, וחוסר האמון שלך בעצמך, והעובדה שהוא מצליח לערער בך את תפיסת המציאות, מאד מקשה עליך. זה יכול להיות קשה לכל אחד.

קיימת האפשרות לשכור מישהו שיש לו גישה טובה לטכנולוגיה, שיגיש לך את כל האמת על מגש. אני אגיד מגש של כסף, כי זה עולה כסף, אבל אז תוכלי א. לדעת במדוייק מה נכון ומה לא, ו-ב. להתייחס לזה, כולל העובדה שכן, שכרת בלש או טכנאי שנתן לך את העובדות, כלומר שלא נתת אמון באישך, אבל הנה, בדיעבד, זה היה מוצדק, אבל הנה העובדות, ובין אם הן מתחברות לבגידה פיזית, או לפלירטוט, או לשיחות לא ראויות אחרות מסיבות כלשהן כי אולי הוא העמיד פנים שהוא צעיר יותר, או שהוא יכול לתת תמורה כלכלית, או אפילו 'תמיכה אבהית לנערה שקשה לה מול בן הזוג הקשה שלה', או מה שלא יהיה – זה לא מתאים לך. את צריכה כמובן לחבר את כל אלה לאמת שאת יכולה לעמוד מאחוריה, ונראה לי שאישך דמגוג הרבה יותר טוב ממך, מה שמקשה עליך. אבל אז את כן יכולה לומר – אני מאד מאד לא מרוצה ממצב העניינים, קשה לי איתם. אתה עומד בדעתך שזה בסדר. אז בוא ונלך לטיפול זוגי – לא כדי שיחליט מי מבינינו צודק (כלומר, לא כמוסד שיפוטי', אלא 'כדי לעזור לנו להגיע ביחד למקום שבו נקבל זה את זו עם הצרכים ההדדיים שלנו, ונחזור לדו קיים טוב ונעים ומכבד, כמו זה שפעם היה לנו, ושאני עכשיו לא ממש מרגישה.'

בברכה,
ד"ר אורן חסון
מטפל זוגי ואישי
אתר הבית של ד"ר חסון: www.orenhasson.com