הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

למדי אותם להתמודד עם זה

ד"ר אורן חסון(28.10.2021, 17:58)

את יקרה,

אני יכול להבין שזה פוגע. את רוצה פרק ב' שיהיה כמו פרק א'. עם החלק שהוא Happily Ever After, זוגיות שיוויונית ושווה, ושהיא גם שווה. שיש לה ערך. ושהילדיםשל שניכם משותפים בה, ושניכם מושקעים בהם ומשקיעים בהם באותו אופן, כי לך הילדים שלך חשובים, אולי הכי בעולם, והיית רוצה שהם יהיו חשובים לבן זוגך בדיוק באותה המידה, או לפחות כמעט כך, ובעצם, שהם יהיו חשובים לבן זוגך בדיוק כפי שהילדים שלו חשוב לו, או כמעט כך.

אלא שזו לא העיסקה שאיתה התחלתם את החיים שלכם. את התחלת את עיסקת השותפות הזו עם האבא של הבן שלך. הוא התחיל את העיסקה הזו עם האמא של הבן שלו. בין אם זה עבד או לא עבד, הוא ממשיך בינו לבינו את העיסקה בינו לבין הבן שלו, ואת ממשיכה אותה בינך לבין הבן שלך. וכאשר אתם יוצרים קשר זוגי בינך לבינו, ה"עיסקאות" הקודמות עדיין שם ועדיין תקפות. ואולי נכון יותר לומר "הקשרים", "המחוייבות", "האהבה" לילדים שלכם עדיין שם, מצד אחד, ומצד שני – אתם כבר מבינים שעניין ה- happily ever after, עם בן/בת הזוג החדשים, יכול לא לעבוד, כי אתם כבר למודי ניסיון. כבר ראיתם שזה לא עבד עם פרק א', ומי ערב לכם שזה יעבוד עם פרק ב'? הקשר החשוב והכי משמעותי שלך הוא עם הילדים שלך. שם המחוייבות העיקרית שלך, ושם הלב שלך. ובין אם תרצי את זה או לא – המחוייבות העיקרית שלו, ושם הלב שלו, היא לילדים שלו. זה הקשר הקבוע, היציב, המחוייב ביותר, ואת יכולה להבין את זה כי כך זה אצלך, או לפחות – כך זה אמור להיות אצלך. לו המצב היה הפוך, ואת היית עתירת ממון ושהיה חשוב לך לתת כל מה שאת יכולה להזנקה טובה של הילדים שלך לחיים, האם היית מעניקה את אותה המידה לילדים של בן הזוג החדש שלך?

מצד שני, לכאורה כל העניין הזה מפליא, בתחושה שלך, נכון? – כי יש לכם קשר טוב, את רוצה איתו את החיים ואת השותפות המלאה לטוב ולרע, וזה לא לגמרי שם. כי הילדים שלך ושלו, שהם חלק מכם, הם לא בתוך העיסקה הזו. לפחות לא עכשיו. ואולי בצדק. אתם לא מעורבים זה בחיי זה באופן מלא. אתם אפילו לא גרים ביחד, שזה אומר שאין ביניכם עדיין לא מחוייבות ולא שותפות מלאים. הוא רחוק להכיר את הילדים שלך במידה שאת מכירה אותם. את כנראה רחוקה מלהכיר את הילדים שלו מהמידה שהוא מכיר אותם וקרוב אליהם. אחרת אולי היית מפרגנת לבן של שיש לו את מה שהוא מקבל. יש כאן אסימטריה של יחסים – והסימטריה הזו היא הדבר הכי טבעי שיש. אבל היא גם כואבת. בשמם של הילדים שלך.

לא כתבת לי כמה זמן אתם ביחד. הנתינה שלו אליכם, אם תהיה בכלל, צריכה לעבור קודם כל דרך הקשר הרגשי שלו אליהם, אם כי גם הקשר הרגשי אליך הוא משמעותי בקשר הזה. זה לוקח זמן, וכרגע מן הסתם הוא לא מוכן להקריב נתינה לילדים שלו, כדי לתת לשלך. ואולי באמת את אפילו לא מצפה לזה (ואכן, לא כתבת שאת מצפה לזה), אבל את עושה את ההשוואה למה שאין לילדים שלך.

וכאן, באמת, כאילו מפליא העניין הזה, נכון?הרי יש הרבה מאד אנשים שיש להם הרבה יותר. גם הרבה יותר מאשר לבן הזוג שלך, ובכל זאת את מקנאה דווקא בו. למה? – אולי בגלל התחושה שזה יכול להיות שלך, ובכל זאת זה לא. לכן, כנראה, זה מתסכל יותר.אולי גם כי זה כל כך קרוב, ובכל זאת לא קיים ולא מושג. אתם פשוט לא בשותפות פרק א'. האמת היא שגם לא תהיו, אבל בקשר טוב, הדוק, קרוב, וקשר של אהבה ואמון – תוכלו אולי יום אחד להיות קרוב לזה.

לא כתבת לי כמה זמן אתם ביחד, אבל אני מניח שאת מבינה שככל שאתם יותר זמן ביחד, וככל שהיחסים ביניכם טובים יותר, יהיה לו קל יותר לתת. אלא שכך או כך, אין לו המחוייבות הזו.

מצד שני, כאשר את עוסקת ברגשות שלך, אני לא בטוח שהקינאה קשורה לבן זוגך. היא מאד קשורה לילדים שלך, ולרצון שלך שהם יהיו בטוחים בעולם הזה, כי את אחראית עליהם, וכי את מאוהבת בהם עד כלות. האם תוכלי לומר לעצמך שאת נותנת להם את מה שאת יכולה, ואולי גם את מה שאבא שלהם יכול, בין אם הוא מתפקד טוב כאבא ובין אם לאו, ולחנך אותם להצלחה בחיים בנתון נקודת ההתחלה שלהם? – כי זה מה שיעזור לך. ותמיד יהיו כאלו שיוכלו לתת לילדים שלהם יותר. זה העולם. למדי אותם להתמודד עם זה.

בברכה,
ד"ר אורן חסון
מטפל זוגי ואישי
אתר הבית של ד"ר חסון: www.orenhasson.com