הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

זוגיות עם זאב בודד

אדווה(19.11.2021, 14:57)
שלום רב, למעשה הכותרת די מסכמת את כל מה שאכתוב כעת- אני בזוגיות עם זאב בודד. הבנתי את זה רק לאחרונה, וזה כי בשנתיים הראשונות לא היה ניתן להסיק זאת אני מניחה, שלב ״ההתאהבות״ וכו׳. (שנינו בשנות ה-20 המאוחרות). אני בזוגיות עם זאב בודד כבר כמעט 5 שנים, כשבאמצע הייתה פרידה של שנה שבה הבנו שאנחנו אוהבים ומעוניינים לחדש את הקשר כשאנחנו יודעים מראש שהולכים להיות קשיים. הבעיה איתנו, או אולי בעצם זו לא בעיה אלא הדבר הטוב, זה שאנחנו חברים טובים, הסקס טוב (למרות שאנחנו גרים כל אחד אצל הוריו, אז הסקס לא קורה לעיתים קרובות) ואנחנו מגיעים מאותו עולם - הייטק. אז לפחות בתחום העבודה אנחנו מאוד מבינים אחד את השנייה, וכך גם בעקרונות הבסיס שלנו מבחינת חינוך, דעות פוליטיות וכו. הסיבה שזו בעיה, זה כי הדימיון בינינו גורם לנו להכחיש במידה מסוימת את הפער הגדול בכל מה שקשור לסגנון חיים. ניתן לומר שאני בנאדם חברותי, בערך. אני לא חיית מסיבות, לא אוהבת יותר מידי לצאת ומספר החברים שלי מצומצם, אבל לעומת בן הזוג שלי, אני לגמרי נחשבת אדם סוציאלי. אני מאוד אוהבת לבלות יחד איתו, ומאוד הייתי רוצה לדבר איתו כל עוד אני יכולה. לצאת לטיולים, ללכת למסעדות, לטוס לחו״ל ולחגוג ימי הולדת. אבל בן הזוג שלי הוא אדם שמקדש את חירותו- אדם שאוהב להיות לבד, לשמוע מוזיקה, לקרוא ספר טוב, לעשות ספורט. יש לו חברים, והוא גם חברותי לאנשים בעבודה, אבל אם היה יכול תמיד להיות לבד בלי אף אחד, כנראה שהוא היה קופץ על ההזדמנות. אני מאוד מתקשה להבין את זה. והוא אומר לי זאת הרבה. ״את לא מבינה אותי״. או ״את לא מקשיבה למה שאני אומר״. כשלמעשה, יש קשב, אבל לגמרי אין הבנה, אני מודה. אדם שלא אוהב לקבל שום מתנה, אדם שלא ממש קופץ על ההזמנות לצאת לאיזה צימר, או אדם שלא משנה כמה הוא אוהב אותי, הוא אוהב הרבה יותר את השקט שלו - זה אדם שאני מתקשה להבין את סיבותיו. לצד זה, כן הבנתי שגם אם אינני מבינה, אני צריכה להגיע לקבלה. לקבל את העובדה שזה האדם , ואולי להגיע לעמק השווה ולוותר על הדברים שפחות עקרוניים לי, על מנת לשמר את מערכת היחסים. כי כפי שציינתי למעלה, אנחנו לא ביחד בכוח, אנחנו נכנסנו ליחסים מרצון הדדי, ומאהבה וחברות גדולה. השאלה שלי היא איך עושים את זה? איך מתמודדים עם הפער הזה בסגנון החיים ועדיין מצליחים לכייף ביחד? איך ניגשים לבן הזוג ואומרים לו ״השבוע עשינו מה שאתה היית צריך, הייתי שמחה אם בשבוע הבא נעשה מה שאני צריכה״ למשל נלך לסרט, או נטוס לאינשהו. לי יותר ״קל״ לעשות מה שהוא צריך כי אני אדם סוציאלי וגם אדם שאוהב להיות לבד באותה נשימה, אבל אני מאמינה שעבורו זה קשה מאוד לעשות את המאמץ ואת מה שאני צריכה - כי זה לא ״הטבע שלו״ נקרא לזה כך. איך ניגשים נכון ועושים איתו שיחה לגביי הדברים שגם אני צריכה? ובנוסף - איך כן להבין אותו, לפחות חלק מהזמן, ולתת לו את ההרגשה שהוא בטוח איתי, ושהוא לא צריך להיות אדם אחר בשביל שנחיה בטוב יחד.