הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

תחושה שאני בתפקיד המטפלת בקשר

סמדר(9.6.2022, 10:12)
שלום לך ד"ר אורן חסון. אני בת 35 ונמצאת בזוגיות כשמונה שנים עם בחור בגילי. אנחנו לא נשואים מבחירה מטעמים שונים, גרים בנפרד והסידור הזה מעולה לנו. לפני כשלוש שנים בן זוגי אובחן כסובל ממאניה- דיפרסיה. בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות לאור ההיכרות המעמיקה בינינו, האהבה הגדולה והחוויות. בשנתיים האחרונות אני מוצאת עצמי נתונה רק לשני מצבים מגמתיים ושלו. כשהוא בדיכאון - הוא כמובן מתעורר בארבע אחה"צ. אני מתלווה אליו לפסיכיאטרים לבקשתו, מבררת לו על טיב הכדורים ועל שילוב נכון, ממש כמעט ו'עושה דוקטורט' בנושא, שואלת אם לקח, משביעה אותו שלקח וכיוצא בזה. כמו כן, אני תומכת בו בשעות של שיחות כשהוא מתקשר תכופות וכשהוא בחרדות היסטריות ודיכאון מהליך רפואי גופני זה או אחר שהוא צפוי לעבור וכדומה. הוא מאוד תלותי ואלה עיקר השיחות כשהוא בדיכאון. כשהוא יוצא מזה כעבור חודשיים, אני מרגישה שנזרקתי הצידה וכאילו כבר אין בי צורך. בשלב המאניה הוא בקושי מתקשר, השיחות אורכות 4 דקות לכל היותר והוא מבלה בחנויות יוקרה ומבזבז כסף שאין לו ושלא שלו. כולו מרומם והגישה הטיפולית שלי הופכת עבורו למטרד וחסם בפני ההוללות. ככה חוזר חלילה לסירוגין שנתיים-שלוש. חודשיים בכל מצב. אני לא מחדשת הרבה על המחלה, אני פשוט רוצה לשאול אותך ברשותך: אני מרגישה שיש לי תפקיד טיפולי בקשר. כשקשה ורע - צריך אותי וכששמח וטוב (גם אם סינטתי) - אני אפילו גורם מפריע. האם לדעתך הקשר קיבל גוון חולני-טיפולי ופתולוגי שכדאי לשקול את סיומו או שמוסרי כבת זוג להיות שם עבורו ויהי מה? אני מבינה שזו מחלה, אבל זה עדיין פוגע והדחייה וה'ניצול' מורגשים. אציין שלאורך כל התקופות הוא מרעיף אהבה אינסופית ורגישות ומעולם לא פגע בי ישירות. כשניסיתי לדבר איתו על רגשותיי בהקשר זה הוא אמר שהוא מבין לגמרי ומתנצל ועם זאת מאז טיפה מרוחק מהרגיל, כאילו התאכזב ממני או שמא זה בכלל עוד שינוי במצב רוח שבכלל לא קשור בי... חברים ממליצים לי לעזוב. קרועה בין רחמים ואהבה לבין רצון לקשר בריא ומעט אוויר ותקווה שהמצב ישתנה. מאוד מבולבלת. תודה רבה לך וסליחה על האריכות.