זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

רונה לי יקרה,

אני יכול להבין אותך. יש לך אחריות על ארבעה ילדים, וזו אחריות כבדה, ואת לא רוצה עוד אחריות נוספת. את רוצה אולי שיחרור, או פורקן מאחריות, ואולי תמיכה כשקשה לך, ועכשיו, כשאת עוד צעירה ופתוחה ליחסים חברתיים, המחשבה על כבלים נוספים מפריעה לך.

מצד שני, גם ללא העניינים הבריאותיים שלו, שאני לא יודע את משמעותם ואת מידת הזמן והכובד הרגשי שהם מטילים עליך, את מצטערת על היעדר השיחרור והיציאה מהחברה, פנויים-פנויות אני מניח, אולי של כאלו שהם דומים לך לאחר שיצאו מפרק א' ורוצים לנצל את החיים: בילויים, חיזורים, חופש חברתי – לפני שיתמסדו מחדש. לפעמים, אם בכלל.

זו דילמה. בין יתרונות החופש הזה לבין היתרונות של זוגיות. זה סוג אחר של טוב, ובעיקר כאשר הזוגיות היא טובה. אבל כאשר היא מגבילה, ואפילו אם רק בגלל עניינים סובייקטיביים, של מחוייבות לבן זוג שנמצא בקשיים, זה הופך את השאלה לכדאיות שלה למשמעותית. בעיקר – כאשר את גם חושבת על מה שזוגיות מחייבת מונעת ממך. ואולי זה המקום לשאול את עצמך – האם המחשבות על מה שהזוגיות מונעת ממך, עולות או עולות משמעותית יותר בגלל הקשיים הבריאותיים שלו?

הגיוני שזה כך. גם אם את אוהבת אותו, את נמצאת בצומת של החלטה חשובה, כי אולי תכבלי את עצמך למישהו שיטיל עלייך יותר ממה שתרצי לקחת על עצמך. אתם רק שנה ביחד. האם האחריות על הטיפול בו היא שלך? האם את רוצה לקחת אותה? האם את מרגישה מספיק בנוח, מוסרית, להיפרד ממנו כשהוא במצב הזה?

יש לך מספיק סיבות לעשות את זה. יש לך כבר כמה נפשות באחריות שלך. מגיע לך ליהנות מהחיים. מה הסיכוי שיהיה לך טוב איתו בהמשך? עד כמה תתחרטי על בחירות שלך עכשיו? ולמה בעצם, האם בגלל התוצאה, של חיים פחות מוצלחים (על כל בחירה שתעשי) או בגלל ההסתכלות שלך על עצמך מבחינה ערכית? חשוב שתרגישי בסדר עם זה, וכל החלטה יש לה הצדקות ערכיות ומוסריות ואין החלטה זו או אחרת בהכרח לא טובה, גם מבחינה ערכית ומוסרית – אלא שכל אלו הם שאלות שאת צריכה לענות עליהן בעצמך.