זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

ליאור יקרה,

את נמצאת בדילמה. הצלחת לשכנע אותי שאת לא רוצה לחזור אל הגרוש שלך, אבל שאת כן רוצה לחזור אל המצב "הטבעי" עבורך, של אבא-אמא-ילדים, כלומר, משפחה. מצד שני, את אמנם כבר מבינה שזה לא יקרה, אבל כל מצב אחר הוא אכזבה, כי זה לא זה. גם לא עם בן הזוג הנוכחי שלך.

העובדה שבנוכחותו של בן זוגך את מרגישה טוב היא מעניינת, כי לכאורה לפחות, דווקא מולו ואיתו, כאשר לפעמים את עם הילדים שלך והוא לפעמים עם הילדים שלו, ואולי דווקא אם אתם נמנעים ממצבים שכאלה, העדר המשפחה הגרעינית אמור להיות בולט יותר, והחסר גדול יותר, וזה לא קורה. אז אולי מה שביניכם דווקא טוב לך, מה שלא באמת מפתיע לאור זה שאת גם אומרת את זה. ואז השאלה העיקרית היא אולי למה זה לא חסר לך כאשר אתם לא ביחד. לא ברור לי בדיוק, אבל אין ספק שאת צריכה לבחון את זה עם עצמך. האם זה כי כשאת לבדך מרחף מעלייך הענן האידיאי, או האידיאלי של "משפחה גרעינית" ואז קשה לך להתגעגע למשהו אחר? – זו אפשרות. ואם זה המצב, אז אולי הקשר הזוגי שלך הוא בסדר. לפחות "בסדר". האם הוא יותר מ"בסדר"? – יתכן, בהתחשב בתנאים, אבל הוא לא משפחה גרעינית, ואת אולי נמצאת במצב נפשי שבו כל דבר אחרי שאינו זה, נראה בעיניים פחות טוב, או לא טוב מספיק.

בתנאים הנוכחיים, את אכן צריכה לבחון עם עצמך אם את חושבת שהחיים עם גבר אחר כבן זוג יהיו לך טובים יותר מאשר החיים עם בן הזוג הנוכחי, אבל גם שאלה חשובה אחרת – האם החיים איתו, ואל המקומות שאליהם אתם יכולים להגיע בתנאים שלכם, הכלכליים, החברתיים והמשפחתיים, שלא לדבר על הזוגיים, יהיו יותר טובים מהלבד שלך (שכן, הלבד הזה כולל, לגמרי, את החיזורים, והחיפש, והרווקות). את זה את יכולה להעריך, במידת מה לפחות. איך זה יהיה עם בן זוג חדש? האם זה יהיה יותר טוב מאשר עם בן הזוג הנוכחי? האם הוא יוכל לתת לך יותר טוב תחושה של "משפחה" מבן הזוג הנוכחי? האם הוא יידע לתת לך תחושת "משפחה"? – את זה יותר קשה להעריך.