זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

רעיה יקרה,

לפי תאורך, אתם ביחסים זוגיים שהם בדרך להתפרקות. זה יכול לקחת כמה חודשים, זה יכול לקחת שנה, או כמה שנים, אבל כך, מתישהו, לא רק את "תישברי", אלא גם הוא. וכשזה יקרה, כבר לא תישארו ביחד.

יתכן שזה מה שאת רוצה עכשיו, ושאת יודעת את זה. יתכן שאת רק מחכה לכך שזה יבוא ממנו, כי זה יהיה לך נוח מהרבה סיבות משלך. אבל אם את עדיין לא בטוחה, ואם יש סיכוי לשנות משהו למשהו טוב יותר, בין אם הישארות בזוגיות והפיכתה לטובה יותר, ובין אם מדובר בפירוקה, שווה לשניכם להתאמץ ולעבור תהליך של טיפול זוגי.

כתבתי פעם, עבור זוגות צעירים, את הדילמה של "המיטה החולה". כלומר, אם כבר עכשיו, כאשר אנחנו צעירים, זה לא מספיק טוב, אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? – והפיתרון שלה, לדעתי, הוא ללכת לטיפול. לא כי השאלה של 'ראש בריא למיטה חולה' הוא לא שאלה ממשית, אלא כי גם זוגות כאלה נשארים שנים רבות ביחד, מבלי להחליט מצד אחד, ומבלי לשפר, מצד שני. והפתרון, לדעתי, הוא שאם אנחנו לא בטוחים אם זה מספיק טוב להחלטה של החיים שלנו (נישואים), ואם אנחנו נשארים כך, במצב הנוכחי, מבלי לשנות, אז שווה ללכת לטיפול, לפחות כדי לעשות משהו כדי לאפשר לזה להיות לפחות יותר טוב.

ומה שאת אומרת, הוא בעצם מאד דומה. אנחנו במצב סטגנטי, ללא שינוי, כבר זמן רב, אז לפחות שווה לבדוק איך אולי אפשר יהיה ליצור שינוי. לפחות כי בלעדיו יהיה כנראה יותר רע.

ואם בן זוגך יביע התנגדות חריפה לטיפול – לכי לבדך. א. כי אני די משוכנע שהוא ירצה במהלך הזמן להצטרף לטיפול, ולו רק כדי שלא תצא דיבתו רעה בעיני המטפל. ב. כי גם אם לבדך בטיפול, תוכלי ללמוד טוב יותר איך להשיג זוגיות טובה יותר, ו/או איך מחליטים על פרידה, אם כך צריך לדעתך.

ואת צודקת – לפני 100 שנים, היו הרבה פחות פרידות במשפחה. הסיבה, יותר מכל, נעוצה במה שאת מרגישה היום, שהבסיס הכלכלי של הנשים היה רעוע יותר, ובעצם כך גם הבסיס החברתי, ולכן נשים לא רצו להינזק עם הגירושים (לגברים של אז, ובמידה לא מעטה גם היום, היה הרבה יותר חופש בתוך המסגרת הזוגית, ולכן היו פחות נזקקים לגירושים כדי לקבל אותו) עכשיו, נשים שמעמדם הכלכלי יציב יותר, יכולות להרשות לעצמן שלא להישאר במסגרת שהיא מזיקה להן. העניין הוא שאת עצמך מבינה את המחיר הכלכלי, וזה אכן מקשה. התחילי לטפל בעצמך כדי לקבל ביטחון.