זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

יוזמת יקרה,

את בדילמה לא פשוטה – את רוצה להיות איתו בקשר זוגי, אבל את יודעת שיש דברים שמפריעים לך בקשר, את לא מאמינה שאפשר לתקן אותם, או לפחות לא בשלמות, ואת מתקשה להתמודד עם זה. אז את יוצרת מצב שבו את גם וגם: את נפרדת ממנו, אבל מצפה שהוא יחזיק אותם שם. אם הוא יחזיק אותך שם, ולא "ייתן" לך ללכת, שזה אומר יפציר בך להישאר, את מבינה לפחות שהוא מאד רוצה אותך. יתכן שבעינייך זהו סוג של פיצוי לדברים, למעשים, למחדלים או לדיבורים שאת לא אוהבת בקשר. אבל כפי שאת יודעת, זהו גם הימור, ואני לומר לך שאכן, כמו שאת מרגישה, זו גם לא הדרך הנכונה.

כתבתי מאמר פעם לכתב העת Ynetעל תקשורת בין זוגות שפועלת תחת המשטר של "נשק יום הדין". חפשי ברשימת המאמרים את המאמר שהוא תחת הכותרת הזו. נשק יום הדין – האולטימטום הסופי, הוא תקשורת, כמו כל תקשורת, פרט לכך שהוא מאד דרסטי, והרבה אנשים טובים איבדו את בני זוגם בגלל שימוש לא טוכ בנשק הזה.

אני לא בטוח שחיפוש, בעזרת הכאב, אחר הכותרת "אהבה" הוא נכון. לא כל אהבה חייבת לכאוב, ממש כפי שלא כל כאב מצביע על אהבה. אבל מה שאני לומד מנקודת המבט שלך הוא הפגיעות שלך, הצורך שלך שדברים יתנהלו בדרך אחת, שאת חושבת שהיא נכונה, ולא בדרך אחרת, ושאת כנראה יותר רגישה, ויותר פגיעה מהרבה מאד אנשים אחרים, שבאותם מצבים יכולים כנראה להסתדר עם עצמם טוב יותר. או, אולי, שיצא שהיית בצרוף מקרים אומלל, מקרי לחלוטין, שבו אלו שהיה בני הזוג שלך לא ידעו ליצור איתך תקשורת טובה, ופגעו בך.

אני חושב שאת צריכה לבחון את עצמך היטב. ברור שכאשר את מצהירה שאת עוזבת, הסיכוי שתיפרדו גדול יותר מאשר מצב שבו לא הצהרת על פרידה. האם ההכרזה הזו מוצדקת? – קראי את המאמר. הוא יעזור לך להבין את הסיטואציה הזו טוב יותר. ואם תגיעי למסקנה שאת עושה בחירות נמהרות, ועלולה לטעות בהמשך שוב, אולי שווה לך לחפש מטפל/ת מתאימ/ה.