זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

ללי יקרה,

זמן הריון בזוגיות, ואולי אפילו הריון ראשון, שעדיין אין בו הנסיון של הריונות קודמים, הוא זמן לא פשוט לזוג. לאשה – כי תדמית הגוף שלה משתנה, שלא לדבר על מועקה פיזית, בחילות, הקושי למצוא תנוחה מתאימה לישון כראוי ועוד. לגבר – כי לא תמיד הוא יודע להכיל את התחושות המשתנות של בת זוגו, ולא תמיד הוא מצליח לקבל את הגוף של האשה כחלק ממנו. כי אחרי הכל, זה באמת חלק ממנו שגדל שם.

הקושי שלך הביא אותך לשתף אותו בזה שאת מרגישה פחות מינית כרגע. העניין הוא שלאחר שהוא מצא לו עיסוק אחר כתחליף, את שואלת את עצמך מהו בדיוק התחליף הזה, ואיך זה מאיש שרוצה ואוהב מגע מיני, נשאר ממנו רק איש שאוהב מגע. האם הוא מספק את הצורך שלו באמצעים אחרים?

היות שכפי שנראה לי הדבר השונה היחיד אצלו זה השהייה עם החבר שלו, את חוששת שאולי באיזה שהוא אופן, שאת לא בדיוק יודעת לומר אותי, הוא מספק איכשהו את הצורך המיני שלו בזמן הזה.

לא יהיה אחראי מצדי לומר לך חד משמעית שזה לא נכון. אני הרי לא יכול לדעת, ולא אנסה למנות את האפשרויות השונות, חלקן עם הסתברות נמוכה, ואחרות עם סיכוי אפסי ולא סביר, כדי שלא להעצים את החרדה וחוסר האמון שלך. אני לא יודע מה קורה ביניהם, אני לא יודע מה בדיוק עובר בראשו של בן זוגך, אני גם לא יודע מה עבר עליכם כתושבי העוטף בתחילת המלחמה פרט לכך שאני מתאר לעצמי שפוניתם ואתם לא בסביבה הטבעית שלכם. יתכן שהוא מצא חבר שממלא לו צרכים וזמן שהתפנו בשל חוסר עיסוק בתנאים האלה ובשל היותכם במקום שהוא לא בית. גם זו אפשרות. יתכן גם שהוא מחפש שקט, כי איתך הוא מרגיש דחוי. כלומר, את כותבת שאת גם דוחה קירבת יתר, ויתכן שהוא מתמודד עם זה היטב, אבל גם יתכן שזה משפיע עליו. את כותבת שאת מרגישה לא מושכת, מה שאף פעם לא היה לך איתו, אבל את מבינה שיכול להיות שחלק נכבד מכוח המשיכה שלך הוא גם ההתנהגות שלך והרצון שלך להיות אותו. לדבר הזה עצמו יש כוח משיכה עצום, ותחושת ריחוק, או דחייה, מרחיקה. במילים אחרות: יש הרבה מאד אפשרויות, ומעט מאד ידיעה.

מי שיודע הכי טוב זה בן זוגך עצמו. אני חושב שחשוב לבדוק איתו, כי לא תמצאי מקור מידע טוב יותר. ואם את חוששת שמא הוא יירתע אם תטיחי בו את כל חוסר האמון שלך בו, יתכן מאד שאת צודקת. זו אולי לא הדרך הנכונה, מה עוד שיתכן מאד שזה לא נכון. כרגע, את צריכה להתייחס אל מה שעובר בנפשו כאל חיית בר שצריך להרגיל ולביית. כלומר, לעשות את זה לאט לאט, ומתוך הבעה של רצון טוב של הביחד שלכם, ושל אמון בו. למשל, אולי נכון לשתף אותו במה שעובר עליך – שאת מרגישה מושכת פחות במצבך, מגושמת יותר אולי (אני מנסה לנחש), ושאת מבינה שאולי גם הוא מתוסכל מכך שאת לפעמים רוצה פחות אינטימיות מינית (רוצה פחות, לא רוצה אותו פחות). ולשאול אותו איך הוא מתמודד עם זה, כי את מבינה שזה יכול להיות לו לא קל.

כך את מתחילה ליצור פתיחות, דרך שיתוף כן, כולל של החששות והפחדים שלך, אבל ללא האשמה, והתעניינות לדעת את העולם שלו. ואם את רוצה לדעת מה באמת הוא מרגיש, רוצה וחווה, את צריכה לתת לו חיזוק חיובי כאשר הוא משתף, כי אם תעלי את הפחדים וחוסר האמון, הוא יאמר לעצמו שלא כדאי לו לשתף, כי יוצא מזה רק ריב. ואת רוצה לקרב, ולא להרחיק.

ואם צריך – בשל היותכם מפונים, אני חושב שיש לכם אפשרויות לקבל טיפול. אם השיחות ביניכם לא יובילו למקום טוב, יתכן שתרצו לשקול טיפול. זה זמן קריטי, ואת לא רוצה שהוא יפגע בכם רק בשל פחדים שלך, שיתכן שהם כלל לא מבוססים.