הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

בעיה באינטימיות הזוגית

ליאת(26.2.2024, 15:14)

היי אורן,

שמי ליאת, נמצאת בזוגיות של 8 חודשים עם בחור נפלא, שנינו עובדי הייטק נושקים ל-30.

הזוגיות שלנו יציבה ובריאה עד כה - העקרונות שלנו, תחומי העניין ואפילו הקריירה זהים. אנחנו משתפים אחד את השנייה בהכל, על אף שיש טאקט רב בשיתוף וגם אם נאמר הכל, הוא נאמר בצורה מאוד עדינה. אני אוהבת אותו ואחרי מערכות יחסים ארוכות לפניו, אני מרגישה סוף סוף שיש לי פרטנר אמיתי לחיים.

האמת היא שלא הייתי בטוחה אם הבעיה שאני הולכת להציף מצריכה דיון פסיכולוגי מעבר לבירור רפואי אישי של בן הזוג. אבל אז חשבתי על איך זה גורם לי להרגיש בכל הסיטואציה, ואכן יש פה בעיה שאני מחפשת במקום מסוים עידוד/מסקנות/דרכי חשיבה מגוונים וגם לא מגוונים לגביה, כיוון ואני כבר מטופלת שנים אצל פסיכולוגית נהדרת ועדיין מרגישה שאני צריכה עוד תשובות של אנשים אחרים, לאו דווקא שונות.

הבעיה היא שאין בינינו כמעט יחסי אישות.

אציין שזוהי זוגיות ראשונה של בן הזוג שלי, ורביעית שלי. אני אוהבת מגע, ואני נמשכת לבן הזוג שלי, ואני רוצה להאמין ולקוות שהוא אומר את האמת כשציין שגם הוא נמשך אליי, ולצד זה, הוא לא רואה ביחסי מין כמשהו קריטי למערכת יחסים מוצלחת, טובה וארוכת שנים.

הוא מעולם לא גמר איתי. בתוך שמונת החודשים האלה, יצא לנו להגיע למצבים אינטימיים אולי 4 פעמים, מתוכם גמרתי אני פעם אחת, וכל שאר הפעמים פשוט הפסקנו כי היינו הרבה זמן באקט והתעייפנו.

אני מרגישה מבוכה סביב הנושא, בעיקר מבחינתי, כי אני מרגישה שאולי במקום מסוים אני לא מספיק אטרקטיבית כדי שהוא יגמור. למרות שהוא ציין שזה לא כך. לפעמים הוא מסרב לסקס כי הוא עייף והוא אומר מראש שהוא גם לא יגמור כנראה. ולפעמים הוא נענה להצעה שלי באמצע הלילה, לדעתי ממקום של ריצוי אפילו. יצא שפעם אחת פשוט בכיתי מתסכול באמצע והפסקנו והוא חיבק והתנצל ואמר שזו לא אני ושאנחנו נצליח ושזה יעבוד מתישהו ככל שנעשה את זה בתדירות גבוהה יותר.

אבל אני תמיד זו שיוזמת. נדמה שהוא לא יהיה בעניין לעולם. דיברתי על כך מקודם - שאנחנו מדברים על הכל, ופה איכשהו, למרות שהדבר מוצף ודובר, אני לא מצליחה ולא מרגישה שזה המקום שלי לבקש ממנו ללכת לבדוק את העניין רפואית. את חוסר החשק, או הליבידו הנמוך. מצד שני, זה גם לא חייב להיות בהכרח רפואי, אולי זה פסיכולוגי, או שזה האופי שלו. גם להציע לו ללכת יחד לטיפול בנוגע לכך מרגיש לי לא במקום וכאילו אני הופכת את זה לאישו יותר מידי מהר בקשר. ואולי יראה אותי באור שלילי בעקבות כך.

בקיצור, אני באמת מרגישה נפלא בזוגיות, ועדיין מרגישה שהפער הזה מקשה עליי להרגיש את ה-100%. והרגעים הקטנים האלה מתסכלים אותי ומשפיעים עליי ואני חוששת שלאורך זמן זה יגרום לי להיות ארסית ועוקצנית לגביי הדבר הזה, ואני לא רוצה להיות במקום הזה.

איך אפשר לגשת לנושא הזה נכון? למרות הפתרונות הברורים מאליהם, אני לא בטוחה שאני יודעת איך לעשות את זה כמו שצריך מבלי להרוס את הזוגיות והטוב שבה. התאמה מינית זה חשוב, אבל אני אוהבת ורוצה את ההתאמה האישיותית שלנו יותר.