זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

היי אני ובעלי בזוגיות ארוכה כמעט 10 שנות נישואים + 3 שנות זוגיות לפני הזוגיות שלנו יציבה, אני אוהבת אותו, רוצה להזדקן איתו, לא מחפשת ולא מעניין אותי הרפתקאות, זו זוגיות שמאוד מבוססת על עבודת צוות, פרטנרים של החיים, עשינו מהלכים מדהימים ביחד שהביאו להתפתחות שלנו בקריירה, הבאנו 3 ילדים מתוקים לעולם, עברנו בתים, טיילנו בעולם ולכאורה הכל טוב. איפה זה פחות? אנחנו נלחמים על הרומנטיקה של היומיום. כי המירוץ שואב… והוא מהנדס ב dna שלו כך שהצד הרגשי והתקשורתי שלו מאוד מוגבל. זה חסר לי להרגיש מחוזרת. יש רגעים שהוא משתדל אבל הם מעטים לאחרונה נוספה מורכבת מסוימת. הוא עובד ללא הפסקה גם בשישי ושבת ויש איזה טירוף חדש עם ענף ספורט מסוים שהוא רוצה לפתח ויש לכל משמעויות כי זה תובעני וזה בעיקר אומר שאני צריכה להקריב סופשים של משפחה וזוגיות לתחביב אישי שהוא רוצה לפתח. את המשפט ״אין לי חיים״ אני שומעת לא מעט לאחרונה ואני לא מבינה כי הרי גם לי אין חיים. שנינו בטירוף של קריירה וגידול ילדים קטנים אז למה אני זו שצריכה להקריב? כל שישי ושבת שלי יקרים לי ולא בא להכנס לרוטינה כזו של חיים להתאים את עצמי אליו. אני עובדת קשה כל הדבר הזה מאוד מערער אותי גם מבאס אותי שכל היום הוא מדבר ומתעסק בענייני עבודה והספורט הזה ואין שום מוטיבציה או רצון לשים דגש על המשפחה, הביחד שלנו עם הילדים והביחד שלנו כזוג. זה מובן מאליו בשבילו ואני תוהה אם אני זו שלא בסדר שלכאורה לא רוצה שיבוא לי עם ג׳וקים שיעשו אותו מאושר ואותי פחות :-/ מנסה למצא את דרך האמצע אבל מרגישה שאני מאבדת שליטה וחוששת ממשבר רציני שעוד יכול להגיע.