זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

גלי יקרה,

כן. את יוצאת עם גבר שהפרטיות שלו, והזמן האישי שלו במנותק מהזוגיות, מאד חשובים לו. עד כמה שהבנתי ממכתבך, הוא כן מוכן לכך שתשאלי איך היה לו, אבל הוא לא מוכן לספק פרטים, אלא שתסתפקי ב"בסדר" או "היה נהדר".

למה זה כך עבורו? – אני לא יודע. יכולות להיות סיבות שונות, החל מהסטוריה של חרדות וסלידה משאלות חטטניות של ההורים על מעשיו, ועד לטרוניות והאשמות מצד בנות זוג לשעבר. כך שכל עוד את לא שואלת, הוא מרגיש איתך במקום בטוח.

אלא שהוא לא מבין שלאורך זמן זה בכלל לא ימשיך להישאר מקום בטוח, כי כבר עכשיו זה נורא מפריע לך, וזה רק יילך ויצטבר. אלא אם וכאשר הוא יחליט לתת בך אמון, שלא תהיי שיפוטית, ושתאפשרי לו להיות שם מבלי לעשות לו חשבונות, או כל דבר אחר.

השאלה היא איך מתירים את הפלונטר הרגשי הזה מבלי לחתוך את החבל, היא שאלה לא פשוטה. האם להתאזר בסבלנות, ובסופו של דבר זה יגיע? האם זה באמת יגיע, ובאיזו מידה של חופשיות? האם, כאשר תגלי הרבה סבלנות, תגלי בעוד 5 שנים שהתקדמתם רק מעט מאד?

תתחילי לדבר עם עצמך על השאלה לא רק לאן את רוצה לקחת את השיחות ביניכם ואת הפתיחות שהיית רוצה, אלא גם איך לשנות את זה ואיך ליצור אותה ובאיזה קצב. ואחת האפשרויות היא לפתוח את הצורך להגיע לטיפול, כי הזוגיות שאת רואה את עצמך בה היא של הרבה יותר שיתוף מכפי שיש לך עכשיו, ושמתישהו תצטרכו לטפל בזה. לא חייב להיות עכשיו, בוא ונחייה בינתיים, אבל זה יישאר על השולחן. וייתכן שכאשר זה יישאר על השולחן, הוא בעצמו ינסה מדי פעם ללכת לקראתך, גם אם כלפי חוץ בלי חשק, אבל כדי ללכת לקראתך בגלל שהוא אוהב אותך, בגלל שהוא מבין את הצורך שלך ובגלל שהוא רוצה שתרגישי טוב איתו.