הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

הטלת ספק בטיפול- שינוי התנהגותי?

אלירן(23.3.2024, 2:08)

שלום ד"ר אורן חסון. נעזרתי בפורום מספר פעמים בנוגע לשאלות על זוגיות ותמיד מצאתי אוזן קשבת והכוונה מפורטת שמאוד עזרה לי.

בהתאם, ברצוני לפנות אלייך עם בעיה שהיא יותר מתחום פסיכולוגיה התנהגותית ולשמוע מה אתה חושב בעניין.
אני בן 42 נשוי ואב ל-2 ילדים- עובד מוערך במשרה מלאה.
מגיל נעורים מסובל ממגוון תסמינים כרונים כמו אי שקט כללי, חוסר נינוחות ודאגנות.
אלו אובחנו לימים כ"הפרעת חרדה מוכללת" ע"י פסיכולוג ורופאת המשפחה.
כבר במהלך השירות הצבאי התחלתי טיפול פסיכולוגי שיחתי ("פסיכותרפיה") שעזרה נקודתית להרגיש קצת יותר טוב באותו יום של המפגש ולא יותר מכך.
כך היה גם עם מספר "סשנים" של טיפול CBT.
כאשר המצב הלך והחמיר לכדי הביטוי החמור ביותר של חרדה- התקפי פאניקה -
אז נאלצתי לראשונה לפנות ביוזמתי לפסיכיאטר זמין עקב חומרת המצב.
לאורך השנים נוסו עם הפסיכיאטר מגוון תרופות ושילובים מקובלים ללא הטבה וודאי לא משמעותית. לאור זאת ולאחר שיחה עמוקה עם הפסיכיאטר הוא החליט שהכדור המתאים ביותר למצבי הוא קלונקס 2 מ"ג.
בהתחלה הכדור ממש עייף אותי אך הוא היחידי שעצר את התקפי הפאניקה החריפים אך לא הועיל לאורך זמן ליתר התסמינים הכרוניים לכן לצידו נוסו במהלך השנים תרופות שאמורות לטפל בחרדה לטווח ארוך- לצערי ללא הצלחה משמעותית.
הפסיכיאטר טען שאני מגיב רק לקלונקס ועל כן המליץ להמשיך לקחת אותו ככדור קבוע למניעת חזרת התקפי הפאניקה.
קראתי רבות על הקלונקס ועל חוות הדעת החד משמעיות לגביו לגבי שימוש ארוך טווח והשלכותיו וודאי במינון מכובד כפי שאני מקבל וזה טורד את מחשבתי כל הזמן ללא הרף. נתקעה לי המחשבה שהטיפול מסוכן וכי הפסיכיאטר פשוט מיכר אותי לכדור על אף שאיני חורג מהמינון שהוא קבע כמתאים עבורי.
שוחחתי איתו בנושא והוא אמר שאין מה לעשות- זה מה שהוכח אצלי כיעיל ומדובר לטענתו בכדור בטוח מאוד שמתאים לי גם אם מצבי הנפשי לא 100% אלא השיפור הוא בערך ב-55% בהערכה גסה.
עדיין -אני מוצא את עצמי שנים רבות יום יום מחטט באינטרנט, מטיל ספקות בפורומים בנושאי פסיכיאטריה ובעצם סוג של "תוקע לעצמי מקלות בגלגלים" ומחבל בעקיפין באיזון הנפשי תרופתי כיון שלא נותן לו לעבוד באמצעות העיסוק הטורדני סביב הנושא.
הפסיכיאטר מכיר את מצבי, את תגובותיי השונות לטיפולים הרבים והכריע שזה טוב עבורי ואף הסביר שאני לא מכור אלא נזקק לתרופה.
הפחדים מהשלכות עתידיות כמו פגיעה בזיכרון, פגיעה בקורדינאציה ועוד מכניסים אותי לחרדות ואיני יכול שלא להפסיק לעסוק סביב הנושא בכל זמן פנוי שיש לי.
אני מרגיש דחף חזק לנסות למצוא חיזוקים ואו אולי פתרונות תרופתיים אחרים שיהיו יעילים יותר ובטוחים יותר וכי ידוע כי "אם תשאל 10 רופאים תקבל 10 תשובות שונות" וזה מכניס אותי לבילבול, ספקנות בטיפול, ספקנות ברופא המטפל אבל איני מסוגל להרגיש רגוע ונינוח אם אני לא עוסק סביב הנושא, חוקר ונובר, שואל ומחכה בצפייה לחיזוקים. זאת התנהגות שאינה מועילה בלשון המעטה אך אני כ"כ עמוק בפנים, שנים רבות, יום-יום ולא מסוגל להפסיק לעשות כך.
יש לך עצות איך לנהל את הטיפול? האם אולי באמת להקשיב לקולי הפנימי ולגשת לרופא פסיכיאטר בקופת חולים שיבחן אתה המקרה בעיניים רעננות ולא מקובעות?
ניסיתי לעשות צעד זה בעבר ושילמתי מחיר קשה מאוד- ניסיון להפסיק את הקלונקס בעצת פסיכיאטר אחר יועץ בכיר שהוביל להתגברות עזה של חרדה ואף למצב דיכאוני.
בלית ברירה חזרתי את הפסיכיאטר המטפל שמכיר אותי והוא כמובן המליץ להעלות חזרה את הקלונקס ועם התרופה "הטיפולית" למרות שלא עוזרת להמשיך לקחת ברקע כי יש לה תפקיד חשוב גם אם איני מרגיש את תרומתה.
איך אתה כביולוג וחוקר התנהגות רואה את הדברים שהצגתי?
התנהגות אובססיבית? התמכרות לעיסוק סביב הנושא? דחף? חוסר אמון ברופא? הרס עצמי? רצון להרגיש יותר טוב והתעקשות שהיא נכונה כדי להרגיש טוב יותר ומאוזן?
אם תמצא לנכון לבצע ניתוח נתונים בעין מקצועית ולחוות את דעתך, יהיה זה נפלא ואולי יוביל אותי לכיון של יציאה מחשיכה גדולה לאור גדול.
בתודה ובהערכה רבה.
אלירן.