זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

הצפוני יקר,

אתה נתקלת בהתנהגות הזו של הוריה של החברה שלך רק עכשיו. אני חושב שמרוב הפגיעה שלך וההתמרמרות שלך מאופן ההתנהגות שלהם אתה שוכח את העובדה שהחברה שלך חיה עם ההתנהגות הזו, הן של אביה והן של אמה, כל חייה. היא כנראה לא רק נפגעת מההתנהגות השתלטנית הזו כל חייה, אלא גם ניסתה בעבר ולא לגמרי הצליחה להתמודד עם זה. היא לא הצליחה עד עכשיו יותר מדי להגן על עצמה, במקרה הטוב היא יודעת איך לחמוק מהאש כדי לקבל קצת שקט, ובכח זאת עכשיו אתה מצפה שהיא תגן עליך – וזו כנראה ציפייה מוגזמת.

אני חושב שה"משחק" הזה של החיים צריך להיות שונה. אתה חזק יותר, אתה קרוב פחות אליהם ולכן לא מחוייב יותר מדי, ואתה כנראה גם פחות תלוי בהם מאשר החברה שלך, רק בת 23. התפקיד שלך לכן צריך להיות שונה. אני לא חושב שאתה צריך לצפות שהיא תעשה מאבקים עבורך שהיא לא הצליחה לעשות בחייה עבור עצמה. אני חושב שרצוי שתהיה עבורה עוגן חדש, ומקור כוח חדש, שיעזור לה לשמור מרחק מהוריה – אבל כפי שהייתי מנחש שהיא רוצה – מבלי לשבור את הכלים, כי לשבור את הכלים מבחינתה זה אומר לעבור מתלות אחת, כלכלית וחברתית/משפחתית (קירבה, תמיכה, עזרה הדדית ושייוך), לתלות אחרת, שהיא תלות בך. ועם כל הכבוד לאהבה – אתם רק חצי שנה ביחד. ייקח לכם עוד כמה שנים עד שתדעו לסמוך זה על זה באופן מוחלט.

אתה כנראה עושה את הדבר הנכון – מבחינת הוריה של החברה שלך, אם האבא אומר לך שני דברים משמעותיים בעיניו, שהם גם כנות ופתיחות, שכוללת גם הודאה בקשיים ובחולשות: א. הוא מתנצל, ומודע לכך שהוא עלול לטעות שוב – בבקשה קח את זה בחשבון. במילים אחרות – הכוונות שלי טובות, אבל לא קל לי להתמודד עם השדים שלי. ב. יש לי רגישות בעניין נתינה – בבקשה אל תעשה את זה.

אתה מתמודד עם זה בקושי חצי שנה. היא מתמודדת עם זה 23 שנים. אתה מחפש פתרונות, ומנסה לדבר איתו על זה, מנקודת מבטך ללא הצלחה יתרה, ואתה יכול לתאר לעצמך שהיא ניסתה להתמודד עם זה החל מהיותה ילדה קטנה, וגדלה לתוך מה שאבא שלה ולתוך מה שאמא שלה, והגיעה בכל זאת להיות מה שהיא, שאתה מאד אוהב. יחד עם זה, הציפיות שלך שהיא תתמודד ותגן עליך מולם הן כנראה מוגזמות.

תן לה להיות מה שהיא עבורך כשהיא איתך. השתדל להגן עליה ועל המצוקות לה מול הוריה, מבלי לנסות להכניס אותה למאבקים שאתה יכול להבין שהם קשים לה. מה שאתה יכול בהתמודדות הזאת, עשה. אני חושב שהאמירה שלך כלפי אביה שאתה רוצה לדבר איתו ושהאופן שבו התנהג כלפיך היה פוגע, היתה אמירה מאד חשובה – וייתכן מאד שהיא שהוליכה אותו להתנצלות. אז אתה עושה, ככל הנראה, את הדברים הנכונים.

אתה לא יודע ולא מבין את הרקע להתנהגות שלו. יתכן שזה קשור להלם קרב (פוסט טראומה) מן העבר, ויתכן שלא. הוא הצליח להסביר לך שיש לו בעיה, ושבבקשה תקבל אותו כמו שהוא. זה הרבה מאד. אבל המשימה שלך היא ליצור איזון, להכיל ולא להיות שיפוטי כלפי הוריה של החברה שלך, אלא להגן עליה מפני הסביבה הקשה שבה היא גדלה, ליהנות מהטוב שהיא הפכה להיות למרות זה, ולא להכניס אותה למאבקים שקשה לה להתמודד איתם. אני בכלל לא בטוח שאתה צריך את ההגנה שלה. אתה רק צריך להבין שזה לא קל, אבל גם שכנראה שאתה יכול להתמודד עם זה לא רע, ובתנאי שלא תיקח את זה ללב, אלא ששניכם תיקחו את הזוגיות שלכם למקום שטוב לכם, וללמוד לשמור מרחק במקום שבו אתם עלולים להיפגע, ועדיין אולי להמשיך ולתת להורים שלה את התחושה שחשוב לכם לשמור על קשר איתם, אבל במקביל – להוריד את התלות.