זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

שלום, אני ובן זוגי יוצאים קרוב ל3 שנים ביחד אני בת 31 והוא בן 29 ולאחרונה עברנו לגור ביחד. אני מרגישה מתוסכלת מהכל, גם מהמעבר לגור ביחד שלקח לו המון זמן לשכנע אותו שחייב לעשות צעד בזוגיות שלנו , והריבים והתנגחויות שאנחנו עוברים מאז שעברנו לגור ביחד כי הוא חושב שאני משרתת אישית שלו כי אמא שלו הרגילה אותו שגברים לא עושים כלום בבית. ועכשיו לעובדה שאתמול לבת דודה שלו הקטנה הציעו נישואים, היא ובן זוגה יוצאים ביחד פחות משנה וחצי והיא רק בת 21. קיבלתי את החדשות האלה כל כך רע, לא בגלל חוסר הפירגון שלי כלפיהם , אלא בגלל שכואב לי על עצמי. על זה שתכף אני בת 32 ואין לי כלום בחיים, אני עם בן אדם שמפחד מהצל של עצמו ועוד מחזיק בסינר של אמא. כואבת על הבחירות הרעות שלי עד היום, על הגברים שרדפו אחריי ודחיתי, ועל שבטחתי כל גבר שמכר לי בדייט שני שהוא כל כך רוצה כבר להתחתן ובשל לילדים ומאז רק בורח מזה. זאת הזוגיות הראשונה של בת דודה שלו וכל כך הלך לה טוב, מצאה גבר טוב שרק מעניק ומכבד אותה, שעבר לגור אצלה בבית הוריה לאחר פחות משנה שעוד אצלי עד היום כל פעם שבן זוגי צריך להגיע לבית הוריי אפילו רק לארוחת שישי זה מסע שיכנועים אחד גדול. אף פעם לא היה לי מזל בזוגיות , הזוגיות הראשונה שלי היתה עם גבר רעיל, שהרחיק אותי מחברות ומהמשפחה , שלא הרשה לי כלום, שהיה מקלל אותי ונועל אותי בבית מבלי דרך לצאת ממנו , ואחרי שזה נגמר באמת חשבתי שמגיע לי זוגיות טובה אחרי מה שעברתי כי באמת מגיע לי!! מאתמול בערב שהוא אמר לי על ההצעה של בת דודה שלו ולא הסתכל לי בעיניים לא דיברנו, היינו בארוחה אצל ההורים שלי וכל הנסיעה הביתה לא דיברנו כי הוא יודע שאין לו גם מה להגיד בנושא ושנכנסנו לבית ישר נכנסתי למיטה לישון , והוא הזמין חבר לשבת לשתות עד אור הבוקר כאילו יש על מה לחגוג . אני שבורה ומתוסכלת ושוקלת לפרק הכל.