זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

שאלה פשוטה לי אלייך: מדוע את חושבת, לעזאזל (סליחה...), שאם אמא שלך התעללה בך כילדה, גם את תעשי את זה לילדים שלך? מה פתאום?!

יש אנשים שמפנימים את היחס אליהם, וכך הם לומדים להתנהג עם ילדיהם, ויש כאלה שעושים בדיוק את ההפך. וכמו שאת מתארת את עצמך, ואם את בעלת יכולת שליטה עצמית כמו שאת נשמעת לי, אין שום סיבה בעולם שתלכי לשם בעצמך, אלא להפך – שתברחי משם כמו מאש.

ושימי לב לדואליות שיש בך: מצד אחד את כותבת שיש להתעללות הזאת בך השלכות לגבייך עד היום, ושתשאי אותה כל חייך, ומצד שני, באותו משפט עצמו את כותבת שפשוט מחקת את הקטע הזה. מה שנראה לי נכון יותר הוא שהתחזקת מספיק כדי להתגבר על זה, אלא שקשה לך לפתוח את הכאב מחדש, כדי לא לחוות את זה, או מתוך חשש שמא, אם תוליכי את מכרייך (ובעלך) אל נקודת השפל שלך, יראו אותך הם בעיניים של אמא שלך. את לא חייבת לספר על זה אם את לא מרגישה צורך. ואם את מרגישה צורך, את יכולה, ואני לא בטוח שבעלך, שרואה אותך היום, בכוח שיש לך, יוכל להבין בכלל על מה את מזדעקת, וממה את חוששת.

אם את מרגישה צורך לפרוק, ולקבל כוח ואישור שאת בסדר, את מוזמנת לקבוע פגישה ולהתחזק.