זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

שלום רב. אני בת 27, אקדמאית, בעלי בן 30 ועובד כפקיד. אנחנו נשואים שנתיים וחצי וזאת לאחר סיפור אהבה סוער וארוך. הבעיה התחילה מיד לאחר החתונה. בעלי הפסיק לפנק, לחבק , לתת מחמאות וגם תדירות יחסי המין ירדה עד שבשנה האחרונה זה קורה פעם בשבועיים ואפילו 3 שבועות עד כדי כך שאנחנו מפספסים ימי ביוץ ואני לא נכנסתי להריון עדיין. דיברנו על העניין הרבה פעמים וההסבר שלו תמיד בקשר לפינוק הוא שגם אני לא מפנקת אותו, ובקשר ליחסי המין שהוא נמצא בבעיות קשות ולחץ בעבודה ולכן אין לו "ראש" תמיד למין. אני בטוחה שהוא אוהב אותי ושהוא אינו בוגד בי. ניסיתי ליזום פינוקים אך אין הדדיות והוא אינו מחזיר אליי יחס דומה ולכן אמרתי לו שלא יצפה ממני ליותר ממה שהוא נותן ושנשים תמיד רוצות יותר לשמוע מחמאות ומילים טובות מאשר גברים. אחרי כל ריב כזה הוא מבטיח שינסה להשתנות אך השינו נשמר ליומיים שלושה ואחר כך הכל חוזר כפי שהיה והמצב מביא אותנו לידי כך שאנחנו רבים על כל שטות. אנחנו באמת בקשיים כלכליים והוא אחראי לפרנסת משפחה נוספת אך לדעתי זו לא צריכה להיות הסיבה לכך וניסיתי לשכנע אותו שדווקא יחס טוב יכול להקל עלינו לעבור תקופה קשה זו. הוצאה הקשה היא שאני חיה בהרגשה שאני התפשרתי יתר על המידה מבלי שאקבל תמורה לך הרי אני יותר משכילה ויותר יפה ממנו והיו לי מחזרים רבים ושהוא "רימה" אותי בהתנהגותו הנחמדה והמפנקת בתקופת החברות והאירוסין רק על מנת "לזכות בי" בעוד שיכולתי להתחתן עם גבר אחר שימשיך להעריך אותי ולאהוב אותי גם אחרי החתונה. האם מערכת יחסים כזו היא אופיינית גם לזוגות אחרים והאם אני "מגזימה" בהאשמתו? יצוין כי מעבר לפן הזה, אין בעיות אחרות והקשר די טוב.