זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

מיקה/שני יקרה,

תראי, מצבך דומה במשהו לנפגעות אונס, שאינן מרגישות חזקות מספיק כדי לגלות את הטראומה שעברה עליהן. עברת טראומה מתמשכת, וזה משאיר שריטה ברורה בתדמית שלך, שאת לא שמחה לחשוף, וזה די ברור למה. אלא שמצד שני, נדמה לי שהבהרת באופן לא רע שהתגברת על זה, לפחות בחיי היום-יום שלך, ובאופן ההתנהלות שלך. הדבר היחיד שקשה לך הוא ההדחקה, וחוסר השיתוף שלך את אחרים בחוויה שלך, ובעיקר את בעלך, האיש הקרוב לך מכל.

וכאשר אמרתי שהוא לא יבין, לא התכוונתי שלא יבין את הטראומה שעברה עלייך, ואת הכאב, ושלא יהיה אמפתי כפי שאת מצפה שיהיה. מה שהתכוונתי הוא שכאשר הוא רואה את החוזק הנפשי שלך, יהיה לו קשה להבין מדוע את חוששת כל כך שהחשיפה של מה שקרה אז, תחליש אותך היום. ולגבי "הפעם ב...", כלשונך, אל תתרגשי. לכל אחד יש לפעמים נפילה בבטחון העצמי, בדרך כלל כתוצאה של משהו שקרה או מישהו שאמר משהו, ואת משתמשת במקום הנמוך ביותר שאת יכולה להגיע אליו, כדי להציף את עצמך ברגשות וברחמים עצמיים. חשבי אולי מה זה נותן לך, ומדוע את זקוקה לזה. האם כדי להרחיב את הפגיעה שפגעו בך, ולצאת מזה עם התובנה שאת לא מוכנה שיפגעו בך יותר, ושמגיע לך יותר בחיים האלה? אני לא בטוח שזו התשובה הנכונה, אבל זו אחת האופציות.אופציה אחרת יכולה להיות כדי להצדיק את זה שפגעו בך, "כי זה המקום הטבעי שלי, ולא מגיע לי יותר, עובדה שזה מה שאפילו אמא שלי עשתה לי". – אם זה מה שאת מרגישה, את מרמה את עצמך, ואת יודעת את זה. אבל אולי זה נותן לך את ההצדקה להיות חלשה לפעמים, לזמן מה, כי לא תמיד קל להיות חזקה לאורך זמן.

ולגבי בעלך, אם תספרי לו בעוד שנה, או בעוד חמש שנים, הוא לא יתרעם על זה שהסתרת את זה ממנו עד אז. אם וכאשר תחליטי לספר לו, אין כמעט סיכוי שיגיד לך: "מה??? ואיך יכולת להסתיר ממני את הדבר הזה??? מעכשיו לא יכול להיות אמון בינינו אחרי שהסתרת ממני משהו כזה משמעותי!" – שום סיכוי, שני. כי הרי זה לא משהו שאמור לפגוע בזוגיות שלכם, כמו למשל איזו מחלה גנטית שאת עלולה להעביר לילדים, או ניתוח כריתת רחם שלא סיפרת לו עליו, כלומר, משהו שהוא אמור לדעת כשהוא מחליט לחיות איתך. כמעט כל אחד מסתיר משהו פגיע מעברו, השאלה היא רק מה העוצמה של אותו משהו, ועד כמה מפריע לך שאת מסתירה את זה? ונדמה לי שאחת הסיבות שאת בוחרת בינתיים שלא לספר לו, היא הידיעה שאם תתחילי, תצטרכי לספר חלקים גדולים של המסכת, ולא להסתפק בשבריר מידע. ולכן, הרחמים והאמפתיה יתפזרו בהכרח על זמן ארוך, ועלולים לשנות את היחסים ביניכם. ויש בזה צדק, שני. אם לספר, אז מוטב לפנות את הזמן, ולספר בפעם אחת, ולא לנבור בזה אחר-כך, את לא רוצה שזה יהפוך להיות ציר מרכזי בזוגיות שלכם, כי את באמת לא רוצה שהאמפתיה המתמדת של הזוגיות שלכם תתועל דווקא בכיוון הזה. אם כבר אמפתיה, חפשי אותה בשיתוף שלו במה שקורה לך ביומיום, ולא בנבירה בעבר. לכן, אחרי הסיפור הזה תצטרכי להוכיח במעשים (קרי: חוסר דיבורים), שבאמת התגברת והפכת את כל הספר, לא רק דף, ואת עכשיו בכרך הבא.

בברכה,