זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

אנחנו נשואים שנה וחצי עם ילד בן חצי שנה.

הכל קרה לנו מהר מאוד... ישר אחרי החתונה, נכנסנו להריון. והיום יש לנו בן חמוד ומתוק.

עוד לא פתרנו את הבעיות שלנו כזוג, והיום אנחנו כבר משפחה.

אנחנו לא מקבלים אחד את השני כל כך. והדברים האלה עולים רק שאנחנו רבים.

יש לנו תקופות גם טובות אך הם לא ארוכות.

אותם דברים שהפריעו לי בבן זוגי לפני החתונה מפריעים לי גם היום.ואני לא יודעת למה חשבתי שהדברים ישתנו.חשבתי שאצליח לרכך אותו, "לשנות אותו ".

לבעלי יש התקפות זעם, שבהם הוא יכול לצעוק בקולי קולות, ולדבר בטון מאוד לא נעים שמתפרש בעיני כתוקפנות, אלימות, כוחניות.בעיני זה לא משנה אם הוא צודק אפילו ,כי יש דרך להגיד דברים, גם שאתה כועס.

שזה קורה אני משתתקת, מפוחדת, רוצה לברוח ממנו, לא רוצה שהתינוק ישמע ריבים בבית.אני מתביישת לספר לחברה טובה, להורים שלי. לכן אני מאוד שמחה שיש את הפורום החדש הזה.אני כותבת לעצמי כל הזמן, עכשיו אני יכולה לכתוב כאן ולשמוע את עצתך.

בעלי היה בטיפול בעבר וגם לקח כדורים.מאז שאנחנו יחד הוא הפסיק לקחת כדורים בטענה שיש להם תופעות לואי. היום אני מאוד נזהרת שאני מעלה את הנושא של טיפול, למרות שאני מאמינה שזה מה שיעזור.אני לא רוצה להפוך את זה לבעיה שלו.

אני תמיד מציגה את זה אחרת- בוא נלך לטיפול זוגי.... הוא מסכים ואח"כ אנחנו משלימים ושוכחים מהעיניין כי באה תקופה טובה.

אנחנו מאוד לחוצים כלכלית, ואני מאמינה שהשינוי במצב הזה מאוד מושפע מזה.

דפוס ההתנהגות הזה קיים במשפחתו, הם "מתפוצצים" אחד על השני, על שטויות, מטענים מהעבר בדר"כ.

אני לא רוצה זוגיות כזאת, ואני לא יודעת איך לצאת מהמצב הזה, יש לנו ילד קטן ...זה לא כל כך פשוט.

בזמן ריב: כמו שאמרתי אני מפסיקה את הויכוח ברגע שהטונים עולים, ומחכה עד יעבור זעם, אני מתכננת לי את החיים לבד, איך אני מתגרשת, מפרנסת את עצמי.. וכו'

בדרך כלל מי שמפייס זה אני, שאני רואה שאפשר , ואז אני לא מוותרת, אני מקיימת איתו שיחה, אני אומרת לו שזה לגטימי לריב, להתווכח, אבל שזה מגיע לאלימות מילולית אני לא מוכנה לספוג את זה. ולא מוכנה לחיות את חיי כך.

דבר נוסף שגיליתי על עצמי ולא ידעתי שאני כזאת: אני סולחת ושוכחת מאוד מהר.

עד לריב הבא- שבו אני נזכרת כמה אני מטומטמת שלא עשיתי עם זה שום דבר.

ושלא תבין לא נכון, גם לי יש את הפגמים שלי.אבל אני משתדלת לשנות את הדברים שמפריעים לו בי.

התסריט הגרוע שעובר לי בראש הוא שהבן שלנו יגדל ויחטוף מאבא צעקות.במקום לדבר.

אם התקשורת בינינו היתה טובה הייתי יכולה להגיד לו את הדברים האלו בלי בעיה, אך יש נושאים מסוימים שאסור להעלות אותם כי אני יודעת שהם יגרמו לריב נוסף, והדברים הם:כסף,טיפול בהתנהגות, תקשורת.

אני יודעת שאין כזה דבר מושלם, אבל נמאס לי כל הזמן לרצות " לתקן אותו" , זה גם לא הוגן כלפיו. להיות כל הזמן במקום שלא מקבלים אותך איך שאתה, שמעירים לך, שרוצים שתשתנה.

סליחה על האורך ותודה מראש

הייתי רוצה עצה ממך...אני יודעת שאנחנו צריכים ללכל לטיפול זוגי.