זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

אני יפה (מאוד..) ואינטילגנטית (מאוד..) ממשפחה מכובדת.. בעלת מקצוע נחשב, במקום עבודה מבוקש.. ו... בת 38..!!!

אני נמצאת בקשר נוראי למעלה משנה וחצי. למעשה אנחנו כבר כמעט לא מתראים ואין בינינו דבר, ובכל זאת, אני לא מצליחה להיפרד מהבחור.

בכל פעם שאני מחליטה בנחישות על פרידה (ולא חסרים טריגרים בשל התנהגותו האיומה של הבחור), ומנסה לא להביט לאחור וכו' אני נתקפת בפחד וחוסר שקט, דיכאון עמוק וכו' וכו'. בקיצור: לא מסוגלת לבצע את מה שההגיון הכי בסיסי דורש. ניסיתי להתנות את המשך הקשר בטיפול זוגי אך הבחור דוחה אותי בלך ושוב ומבחינתו ניתן להמשיך כך עד קץ כל הדורות..

ציינתי בתחילה את "מעלותי" כי לכאורה כולם מוצאים בני זוג, יפים ומכוערים טפשים וחכמים, עניים ועשירים וכיו"ב וגם לא חסרים סיפורים על אהבות בגיל מבוגר.

(אני גם נראית צעירה ב - 10 שנים לפחות) אז לכאורה, אין לי קרניים וזנב, ובכן: מה עוצר אותי? איך לגייס כוחות לפרידה ??

אני נמצאת במצב פתטי בו ברגע שהבחור עושה את המחווה הפעוטה ביותר אני כבר מתחילה לפנטז שאולי להמשיך בקשר בכל זאת (למרות שלפעמים אני מתפקחת מהחלומות עוד בעיצומה של שיחת הטלפון..) בקיצור מפחדת מפחדת מפחדת שלא אמצא אהבה אחרת (ואגב, ככל הנראה אני כבר לא אוהבת אותו כל כך, קשה להמשיך להיות מאוהבת באדם שמתעלל בך).

חשוב לציין כי גם כשהייתי בת 24 ולמעשה בכל גיל היו לי פחדים דומים ושילמתי תמיד מחיר כבד ביותר כדי להימנע מפרידה.

אין לי מושג מנין נולדה חרדת הנטישה הנוראית הזו אבל באופן פרקטי כדי לא לאחר את

הרכבת אני אודה לך מאוד על עצות מעשיות איך מתגברים על הכאב והפחד?

והערה קטנה: כאשר הבחור מביע רצון להיפרד, עם כל הכאב והעלבון שאני חשה, קל לי יותר שהוא יקח אחריות על הפרידה..

המון תודה על התשובות. אני מאוד מתפעלת מתשומת הלב שאתה מקדיש לכל שאלה. ישר כח!