זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

בעלי ואני נשואים כמעט 6 שנים ויש לנו ילדה בת שנה וחודשיים.

החל מ- 4 אחה"צ אני עם הילדה ובעלי חוזר מהעבודה רק בסביבות 7 בערב (מתוך בחירה) לכן הוא לא מספיק להיות עם הילדה ויש לו חוסר עצום, אולם הוא אינו מוכן להקטין את שעות העבודה.

בכל לילה, בסביבות השעה 3 לפנות בוקר, ביתי מתעוררת ומסמנת לנו שהיא רוצה לעבור לישון איתנו במיטה. אני מתגנדת לכך בכל תוקף, ויש לילות אם בעלי לא קם אליה שאני מסבירה לה שכל אחד צריך לישון במיטה שלו ומשאירה אותה לבכות, לקטר ולהירדם לבד. אך אם בעלי ניגש אליה, הוא מיד מוותר בטענה שמחר הוא עובד ויהיה עייף, ולוקח אותה למיטה שלנו.

זה נורא מכעיס אותי, אני מיד מתחילה לצעוק ולריב איתו ליד הילדה.

בעלי שובר לי את המילה מול הילדה. אני ממש מרגישה רע עם זה.

אני לא רוצה להיות הרעה ובעלי הטוב, אני משקיעה המון בילדה ולא מוכנה שהוא יקטוף את כל פירות אהבתה.

לי יש קשר מאד חברי עם ההורים שלי וכך אני חולמת לגדל את ילדי, אבל יש לי פחד שבעלי יפריד ביני לבין ביתי, כי הרי אני הרעה בכל הסיפור. חוץ מזה חשוב לי לשים גבולות מאד ברורים והם נשברים על ידי בעלי. שמרשה לילדה כמעט הכל.

הצעתי לבעלי שנלך ליעוץ, אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה. ומבטל רעיון זה בכל תוקף.

מה לעשות? מה לא בסדר? אני לא רוצה לגדל ילדה שלא תיהיה לי שליטה עליה? האם אני מגזימה?

תודה על עזרתך

אורנית