הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

ד"ר יקר

גילי(1.4.2005, 4:43)

ראשית המון תודה, מדהים איך למרות היריעה הקצרה נתת לי הרבה חומר למחשבה!

אתה צודק בקשר ל"נחישות" שלי. לא רק זה, ברגע שהבחור עושה עצמו מסכן וזקוק לי הוא מיד ממלא אותי אמפטיה ורוך ורצון לעטוף אותו ו"להציל אותו" אפילו מעצמו. ככל הנראה התלות שלו בי מחזקת אותי בבחינת: "הוא צריך אותי משמע אני חשובה לו.."

למותר לציין שכאשר אני מרגישה חלשה הדבר מחזק אותו וגורם לו הרבה פעמים להיות אכזרי ממש.

למעשה, אנו כמעט לא מתראים כך שאני בעצם לבד.

אני בתקופה קשה של טיפולי פוריות, בעיית בריאות רצינית של אחד מהורי וכו' ואני לא מקבלת שום תמיכה, להיפך.

אף אחד לא יכול להגיד שאני מזוכיסטית ונהנית לסבול כי אני מתייסרת וקשה לי מאוד! ממש ממש לא נהנית...

אז מה קושר אותי אליו? הרי כבר אין כלום בקשר בינינו. קראתי כאן שאלה של בחורה צעירה בת 19 שמזכירה לי את עצמי, והרי אני 20 שנה מבוגרת יותר ולא למדתי כלום או שלמדתי הרבה ואני לא מסוגלת ליישם.

נכון שאמרתי לו שבעזרתו האדיבה (לא מתראים, שיחות קצרצרות בטלפון וכו') אני מצליחה לאט לאט להיגמל ממנו אבל הסאה מזמן הוגדשה אז מדוע אני עדיין כאן??

מקווה לקחת את עצמי בידיים ולהיות נחושה באמת. שוב תודה לך.