זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

מורן יקרה,

את צעירה (ותמיד "צעירה" זה יחסי), אבל הספקת לעבור הרבה.

אני מאד מעריך מה שעשית למענך, בעת שהיית איתו גם בתקופה הקשה. שמרת כל העת על האינטגריטי שלך, כי ידעת, למרות הקשיים וחוסר הודאות, שאם תעזבי אותו בעת קשה, יהיה לך קשה להסתכל אחר-כך במראה. ידעת גם שאם לא תעמדי לצידו כשהוא במשבר, יהיה לך קשה לדרוש מכל בן זוג שיהיה לך בעתיד, להיות לצידך כשקשה לך. וכך, למרות הפיתויים, ולמרות הקשיים שהחבר שלך הציב לך, הצלחת לשמור כהלכה על דמותך במראה, ולהיות גאה בה בסוף הדרך. ובלי טיפה של ציניות – גם אני גאה בך, כי למה שעשית דרושה כמות אדירה של משמעת עצמית, ובתנאים בלתי אפשריים כמעט. אבל תביני, שעשית הכל למענך ולא למענו. היה לך אולי קל לראות את זה כאילו שאת מקריבה את עצמך למענו, אבל פשוט בנית את עצמך כאשה בוגרת, אחראית ומוסרית, שיודעת לקיים, ולכן גם תדע לדרוש מהחיים את מה שמגיע לה, ובצדק.

אלא שבסוף הדרך, היתה ציפיה אחת שלא מומשה לך. בנית את עצמך, אבל הוא לא מחכה לך. יודעת למה? אני חושד שקשה לו. את ראית אותו בכל חולשותיו, ונדמה לי שיהיה לו קשה להאמין שלאחר כל מה שראית וספגת ממנו, תמשיכי לכבד אותו ולהעריך אותו כפי שכיבדת אותו בעבר. אם הוא ירצה אשה לעצמו, הוא ירצה אשה שתכיר אותו בעוצמתו ולא בחולשותיו. שבזוגיות שלו הוא יהיה שווה ערך ולא בעל חוב. עד כמה שזה ייראה מפתיע, מורן, הרי למרות כל מה שעברת איתו, ולמרות הנאמנות העצומה שלך כלפיו, הוא יבטח יותר באשה שתכיר אותו בכבודו, ולא בקלונו, כי היא תתקשה יותר לראות גברים אחרים כמצליחים ומוצלחים יותר ממנו. מוזר, נכון? אבל כך כנראה הדברים עובדים, ויודעת מה? בטווח הארוך הוא אולי אפילו צודק. כי כל נפילה שלו בעתיד תזכיר לך את רגעי השפל שלו.