זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

ערב טוב!

אתה צודק ב-100% ואפילו הרבה יותר. הדוד הוא אח של אבא שלו, והאמת - אוהבים אותו מצד אחד, אבל מצד שני - מסתכלים עליו עם אכזבה ואי הבנה - אדם בן קרוב ל-60, חי לבד, מתלהב מג'יפים וכל יום מחפש מה לקנות עוד לבית ואיך לבזבז את הכסף, ומתעלק על אחרים. ולרוב האנשים (קרובי משפחה אני מתכוונת) אין זמן בשבילו והוא לאט (לאט מאוד) אבל מבין. לבעלי - גם כשאין לו זמן בשבילו - הוא יעשה הכל כדי לא לתת לו להרגיש מיותר ומפריע. אני מכבדת את התכונה, אבל איפה הגבול? הדוד הזה יכול לשבת אצלו מהצהריים עד מאוחר בערב - כי פשוט אין לו מה לעשות בחיים!

ולגבינו - אתה חושב שהחשדנות שלו קשורה לעובדה שהיחסים שלנו התחילו כמו שהתחילו?

הוא גם חוזר כל הזמן על המשפט שנשים משתנות אחרי החתונה. אני לא מאמינה בזה, וברגע כמו עכשיו אני גם יכולה להגיד שזה נכון לגבי גברים - כי הוא לא היה כזה לפני החתונה. אבל לא זאת הנקודה. איך אני אגרום לו להאמין בי ולבטוח? הרי לא נתתי לו סיבה לחשוד. ולמה הכל נראה כל כך קשה ומסובך????

לפעמים נדמה לי שיש עוד דבר שמפריע לו - הבדלי ההשכלה בינינו. הוא כמעט בן 40, אני 10.5 שנים פחות, ומסיימת עוד מעט תואר שלישי. הוא לא למד בחיים שלו, אבל איכשהו, עד לפני כמה שנים, התמזל מזלו והרוויח יפה. בשנים האחרונות המצב הורע והיום הוא מחפש עבודה... האם ההשכלה שלי מאיימת עליו? אני אף פעם לא נתתי לו להרגיש (כי אני גם חושבת ככה) שהוא פחות טוב ממני... אבל אולי המוח שלו עובד אחרת, מי יודע.

אתה יודע, לפעמים אני חושבת על הכל ואומרת לעצמי - אני לא צריכה את היחס הזה מצידו, אני רוצה מישהו שיאהב אותי, בזכות מה שאני. ובא לי לקום וללכת. ולא יכולה... אני יודעת שאחרי שאני ארגע, אני שוב אסלח לו, ואבקש סליחה, אפילו שלא עשיתי כלום. אתה יודע, כדי לסיים את הריב ולחזור לשיגרה. אני אפילו כבר לא מרגישה שאני מורידה מהכבוד שלי, למרות מהצד - כל אחד יגיד שכן.

אז ממה הלאה???...

לילה טוב, ש