זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

ליליאן יקרה,

ראי, גם אם אצא מתוך ההנחה הלא נכונה שאת לא מסתירה דבר, ושכל האשמה היא עלייך, ועלייך בלבד, הרי מעצם העובדה שהוא ניתק ממך מגע, ברור שהעבודה איתכם צריכה להיות משותפת. גם אם אין עליו אשמה כלשהי, והוא טהור וצח כמי מעיין, את צריכה ללמוד איך להתמודד עם התסכולים שלך (ויש לזהות אותם במדוייק יותר, הבעיה התדמיתית שלך היא רק חלק מהעניין, ואני גם לא יודע עדיין מה חלקו של בעלך בעניין זה), ובעלך צריך ללמוד איך להתמודד איתך, ולהקל עלייך (ועליו!) כאשר את מתוסכלת.

אם את רוצה לשנות משהו, את חייבת לעשות מעשה. ואם את לא מצליחה להתגבר על התסכולים ועל הקושי של התקשורת ביניכם בעצמך, בקשי עזרה, ורצוי עזרה מקצועית, כי האלנטרנטיבה לא נראית מבטיחה. אני מבין, מתוך דברייך, שעצם הבקשה לעזרה קשה לך, וגם זה, נדמה לי, מתוך החשש מה יגידו על זה בני-משפחתך או בעלך, אבל מעשה זה יצטרך להיות המאמץ הראשון שלך על-מנת לשנות משהו. זה קצת כמו לקפוץ לבריכה בפעם הראשונה בחיים, או, לחילופין, כמו גירושים. זה לא כל כך נורא לאחר הקפיצה, ובתנאי שהמים אינם עמוקים מדי, ויש על מה לעמוד. את נראית כאילו שאת בדרך לנפילה להיכן שהוא. במקום ליפול, בחרי בעצמך לאן את רוצה לקפוץ, ועל מה את רוצה לעמוד, כדי להתייצב מחדש ולבחון אם מה ולאן הלאה.