זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

דילגתי בטעות... צר לי... :)

אני יכול להיות שיפוטי ונחרץ, ולומר לך לקחת את המזוודות, המזונות והילד שבדרך (שאת לא יכולה להשאיר מאחור ממילא), וללכת. אלא שממילא לא סיפרת את כל הסיפור, וממילא אני לא בטוח שהאמת בגירסאות משפתו של בן-זוגך נראית כפי שסיפרת. מה עוד שברור שגם את עושה טעויות כאשר את "מענישה" אותו.

עם זאת, אני רואה נקודת אור בכך שבעלך הצליח בשלב מסויים לעמוד כנגד משפחתו ולבחור בך, לכאורה זה אומר שיש לו סיכוי (להגיע להחלטות עצמאיות), אלא שיכולת זו שלו, נעלמה מאוחר יותר.

את שואלת מה לעשות:

הקושי שלי במתן עצה במקרה שלך, הוא שחסרים לי יותר מדי נתונים. ברור לי ששניכם עשיתם טעויות, ברור גם שהוא מושפע הרבה יותר מדי, כך זה נראה לפי הסיפור שלך, בכל אופן, מהמשפחה שלו, וברור גם ששניכם צברתם הרבה טינה, וכן שהוא מתנתק ממך כדי שלא יצטרך לגלות אמפתיה, כי אמפתיה בהכרח דורשת לעזור לך כאשר קשה לך.

לגבי היעוץ הזוגי – רצוי שתהיה לך הזדמנות, לפחות מדי פעם, להפגש עם היועץ שלכם גם בנפרד. האם זה קיים? האם בעלך שינה במשהו את דעותיו במהלך עשר הפגישות הללו? האם הוא מכיר בכך שהוא מחוייב לעזור לך בשל ההריון שלך, ולעזור לך לאחר הלידה? ואם כל זה לא עובד כראוי, רצוי להתגרש מהיועץ, ולבחור אחר, אלא שיש בזה קאטץ' מסויים, וזה שבעלך יוכל להגיד תמיד שאולי את מחפשת את היועץ שייתן לך את מה שאת מחפשת על חשבונו.

יכול להיות שהשבר הראשון היה בגללך, כפי שאת אומרת. אבל גם אם זה כך, היה צריך לתקן את הנזק הזה מזמן, ובאי תיקון הנזק בדרך כלל שני צדדים אשמים.